הרבי מטשבין בספרו שלל רב מצטט בשם רבו המהר"ם שפירא מלובלין זי"ע, שאמר כך:
הקב"ה מנהיג את העולם ב2 בחינות – בחינה אחת עין רואה. והשניה אוזן שומעת.
עין רואה זו השגחה גלויה וברורה, ואוזן שומעת היא ההנהגה הנסתרת שבה קשה לראות את ההנהגה הגלויה אך גם בה צריך להאמין שהכל לטובה.
זה מה שנאמר בפסוק במשלי (כ, י"ב) "אזן שומעת ואין רואה – ה' עשה שניהם".
ממשיך הגאון מטשבין ומסביר שבנס חנוכה היו ניסים גלויים, בחינת עין רואה, ולכן המצווה לראות את האור. לעומת זאת בפורים היה נס נסתר, בחינת אוזן שומעת, לכן המצווה היא לשמוע מגילה.
וזה בדיוק מה שבחנוכה אנו שרים יונים נקבצו עלי – ראשי תיבות עין.
שמודים אנו על ההנהגה הגלויה בחינת עין. ובפורים אוכלים אוזני המן שאז מודים על ההנהגה שהיא בבחינת אוזן שומעת.
וזה מה שאנו מבקשים תמיד "וכאשר שמענו כן עוד נחזה". אחרי שראינו את ההנהגה הנסתרת בלי להבין, מבקשים אנו גם לראות את הטובה בעיני בשר ודם, בחסד נראה ונגלה.
