"והיה כי תבואו אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה וישבתה בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה, והלכת אל המקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם"
מדברי הפסוק יש לנו כביכול 2 זמנים של הבאת ביכורים:
אחת-והיה כי תבואו אל הארץ כלומר ברגע שמגיעים לארץ ונכנסים בשעריה
השניה וישבתה בה ולקחתה מראשית כל פרי האדמה
כלומר רק לאחר הישיבה בארץ
שהרי לא מייד כשנכנסו לארץ הם גם ישבו בה
קודם היו המלחמות ואח"כ חלוקת הנחלות
ורק אח"כ התיישבו בה
הודיה קלה והודיה קשה לעיכול
אז קראתי הסבר יפה מחני וינרוט עה בספרה שבת שלום חני-
שורש מצות הבאת ביכורים הוא בעצם הודיה להשם
והשוני הזה בא ללמד אותנו שיש 2 סוגים של "הודיות"
יש הודיה שמגיעה ממקום של והיה כי תבואו אל הארץ
ישר כשמגיעים בלי צורך בהכנה במלחמה או בכיבוש
ככה בקלות היא מגיעה אלינו ואנחנו מודים עליה
אבל יש הודיה שמצריכה עבודה פנימית
שמצריכה כיבוש שטחים
שמצריכה מלחמה על היצר
זאת הודיה מורכבת יותר
הודיה שקורית רק לאחר "וירשתה וישבתה בה"
והיא הרבה יותר מאתגרת אותנו במהלך החיים
שמחות מעורבות בכאב
כי במהלך החיים יש לנו הרבה קללות וברכות
הרבה סיבות לשמוח ולהודות
אבל לצערינו יש גם הרבה סיבות להעצב
בפרשת כי תבוא בעצמה – פרשת השמחה והביאה לארץ
יש בה 98 קללות!!
אז גם אם אפשר להסביר שהם מעין חיסונים לטוב
שהם מהוים נוגדנים מוחלשים למחלה
בתכלס הם קיימים בינותינו
והם כתובים כאן בפרשה שלנו
אבל יחד איתן כותבת לנו התורה גם את הסיבה לבואן של אותן קללות
תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב
שורש הקללה
שמחה והכרת תודה הכרת הטוב אלו הם דברים שהפרשה שלנו דורשת בבואנו אל הארץ
בבואנו אל עצמינו
בזמן שאנחנו רצות ל"ועשה טוב"
וזה מה שהפרשה כותבת לנו על הברכות
ובואו עליך כל הברכות האלה והשיגוך
גם דוד המלך בתהילים נוקט בלשון דומה- אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי
והשאלה המתבקשת היא
למה צריך שהברכות ישיגו אותי
למה צריך שהם ירדפו אחריי
אני הרי מוכן לאמץ אותן אל חייקי בשמחה ובטוב לבב
אני מוכן לקבל אותן ככה הישר אל בין זרועותיי
מה יש להן לרדוף אחריי?
מישהו בורח מברכות?
מישהו מיכם מרגיש נרדף מהן?
ברכה עטופה
אלא לפעמים אנחנו לא יודעים שזה לטובתנו
לפעמים הברכה מלובשת בלבוש של קושי ושל כאב
לפעמים היא נראית ברגע הראשון לא כל כך אטרקטיבית ופוטוגנית
ואז היא צריכה לרדוף אחרינו ולהשיג אותנו
כי הנטיה שלנו לברוח ממנה
לא תמיד הטוב האמיתי הוא הגלוי והנראה
לפעמים הוא לבוש בהסתר נוראי של קושי ושל יגון
אבל תמיד יש בו ברכה
תמיד יש לנו להודות גם אם זה מצריך דם יזע ודמעות של מלחמה
קושי של "וירשתה וישבתה בה"
הלואי ונזכה תמיד
ל"ושבתי בבית השם כל ימי חיי"
שהטוב יהיה גלוי
והשמחה בבואנו תהיה שלמה
וכבוד השם עלינו נגלה במהרה בימינו אמן.
