אהבה שמנצחת את הכל

השבוע פרשות תזריע מצורע
ו2 הפרשות מדברות הרבה על דיני נגעים, צרעת וטומאות נוספות.
וכמובן הדרך להיטהר מהם.

אבל לפני הטהרה יש את השלב החשוב של האיבחון
ואת זה – אומרת לנו התורה – שרק כהן יכול לאבחן
וזאת שאלה שהעסיקה רבים
למה דוקא הכהן יכול לאבחן
הרי יש לנו תורה, יש לנו הלכות, יש לנו הוכחות
יש לנו תלמידי חכמים ויש לנו רבנים פוסקים ומורי הוראה
מכל אלה – למה דוקא כהן הוא זה שאמור לאמר טמא או טהור על הנגע
ויותר מזה
הרמבן כותב- בהלכות טומאת צרעת
שאף על פי שהכל כשירין לראות נגעים
הרי הטומאה והטהרה תלויה בכהן,
שנאמר : "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"
ואפילו היה הכהן קטן או שוטה וכו'
והוא מחליט או פוטר או סוגר"

שוטה גדול מנביא?

כלומר, נתאר לעצמינו בימינו אנו
עומדים רבנים וגדולי ישראל מול הנגע
ועל פי תאורי המקרא ומפרשיו הם חושבים על הנגע כטהור או אולי כטמא
אבל זה לא תופס
זה לא אומר כלום לבן אדם
הוא לא צריך להיות בהסגר או לשבת בדד
הוא לא צריך להביא קורבן
כלום.
אבל אם כהן שוטה או קטן.
כזה שלא מבין כל כך גדול בעניני נגעים
בטח לא כמו אותם גדולי עולם שלאורם אנחנו הולכים,
והוא יוציא מפיו את המילה טמא או טהור
זה תופס
זה יגרום לבן אדם לצאת או להיכנס בין אנשים
זה יגרום לבן אדם להביא קורבן או לשבת בדד מחוץ למחנה
המילה האחת של הכהן
איך זה?

מברכים באהבה

אז יש הרבה מאד פירושים וסיבות יפות ונהדרות לענין
ובהחלט כדאי לעיין ולראות
אני רק אביא סיבה אחת שראיתי בכמה מקומות
והיא מאירה לנו זוית חשובה בחיים שלנו
אהרון הכהן – בשל מה זכה לכהונה?
מתי היה הרגע המכונן שאהרון זכה משמים להיות זה שיפתח וימשיך את שולשלת הכהונה?
אתן יודעות מתי?
כשמשה רבינו מקבל ע"ע את תפקיד המנהיגות
כתוב שם "וראך ושמח בליבו"
הלב של אהרון היה נקי מקינאה, מתחושה רעה, מעצבות
וראך ושמח בליבו – היה לו בלב רק אהבה גדולה לאחיו הקטן, ושמחה ענקית על שזכה להיות מנהיג.
באותו רגע נולדה הכהונה
על אותו רגע כותב רשי – בשכר "ושמח בליבו" קיבל חושן משפט על ליבו

איך כהנים זוכים לברך את עם ישראל?
באהבה!!
איך כותב רשי שם?
[במדבר ו, כג] "אמור להם, מלא,
לא תברכם בחפזון ובהלות
אלא בכוונה ובלב שלם..".
מי יכול להעיד על עצמו שהוא מברך בכוונה גדולה את השני?
בלב שלם ורצון עז שיהיה טוב לשני?
מי מסוגל להתמלא בכל כך הרבה אהבה ושמחה לשני?
הכהנים.
כשהכהן מסתכל על הנגע
הוא מסתכל גם מעבר לנגע
הוא רוצה כל כך שיהיה טוב לבנ"א שמולו
הוא רוצה כל כך שגם הוא יתדבק בטוב הזה
הוא חושב על המשפחה על הילדים על המסביב
הוא חושב על זמני הבדידות שם בחוץ
על הביקור שלו שכל כך נחוץ
וזה אמנם לא משפיע על האבחון
אבל זה משפיע על המאובחן
הכלי יקר (יג, ב) כותב
"לכהנים יש מידות טובות ומתוקנות,
היפך מידותיו של המצורע,
ועל כן דוקא הם יכולים לתקן
את נפשו של המצורע ולטהרו מצרעתו"

פה-סח באמונה

זה הענין.
אנחנו נמצאים בשבוע שאחרי פסח
פסח נקרא כך משום פה-סח
דיברנו כל כך הרבה דיבורי אמונה וסיפורי יציאת מצרים
פתחנו פה לכל השפע
הודנו לו על כל הטוב
שלא נשכח לסגור את הפה בזמנים של קושי
שלא ננצל את הכח הזה לדיבורי לשוה"ר ורכילות
וזה לא מתחיל מחמשת מוצאות הפה
זה מתחיל מהפנים היות עמוק שלנו
מהלב
כשהוא מלא באהבה לשני
כשהוא מלא בטוב בהודיה בשמחה
כשהוא מלא כל כולו בחמלה באחוה
אז יש לו את היכולת גם להוציא מפיו את הטוב הזה
מה שאנחנו מדברים זה בדכ מה שאנחנו חושבים
כשבפנים הלב מלא בטוב, אז זה מקרין גם החוצה
כשבפנים יש כאב ודכדוך ועצבות וקנאה ותחרות
אז זה מה שמתגלש גם החוצה…
קשה מאד שלא לסנכרן בין השניים

לקלל בברכות

בזמן מלחמת ששת ימים, ביקשו כמה אנשים
מהצדיק הירושלמי, רב אריה לוין שיקלל את נשיא מצרים אנואר סאדאת
הם ידעו שיש כח לצדיק ולמילים שלו
ושצדיק גוזר והקב"ה מקיים
אז אם הוא יקלל את נשיא מצרים, ברי להם שכך יקרה.
אולם הצדיק הירושלמי רב אריה לוין ענה להם כך: מעולם לא קיללתי ואיני יודע לקלל
בלב שלו לא היה מקום לקללות
הכל שם היה אהבה אחת גדולה לכל יהודי ולכל בנ"א באשר הוא
אז איך אפשר לקלל?
אבל, אמר הצדיק, אני יכול לברך
ואני מברך את אנוואר סאדאת נשיא מצרים ואת כל הצרים עלינו
שבקרוב יראו בישועתן של ישראל!
כי זה מה שלב אוהב מסוגל לעשות…