אך שמח / הרב נתנאל דבי שליט"א

מסופר על רבי יהונתן אייבשיץ, שהגיע לבית כנסת אחד בערב יום הכיפורים.

בתפילת מנחה הוא שומע את זה שמתפלל לידו אומר "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי, עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה", כולם אומרים את זה, זה נוסח התפילה במנחה של ערב יום הכיפורים, אבל באיזה צורה הוא אמר את זה? בשיברון, בבכיות. מי שעמד לידו הבין חד משמעית – זה שעומד כאן באמת מרגיש עפר וכלי מלא בושה וכלימה.

רבי יהונתן אייבשיץ, ביקש מהגבאי להתפלל ליד אותו אדם בכיפור. מי לא רוצה להתפלל ליד אדם בעל ענוה כזאת.
הגבאי כמובן סידר לרב מקום ליד אותו אדם, והרב מתפעל לכל אורך התפילה כיצד אותו אדם מתפלל בשברון לב, ובהכנעה.

עד שהגיעו למכירת "יונה"…

כשהגיע תפילת מנחה, היה אותו אדם רגיל לקבל את העליה של מפטיר יונה בלי להתחרות באיש
והוא היה רגיל לתרום על פי נידבת ליבו

באותה שנה החליט הגבאי למכור את ההפטרה בכדי לנסות להשיג יותר תרומות וכספים לבית הכנסת

איך שמישהו הציע את הצעתו, אותו אדם הפך עורו והתחיל לצעוק לעבר הגבאי: "אתה אפס מאופס, מי אתה? תתבייש לך. למה אתה בכלל מוכר? זה שלי. זה רק שלי".
רבי יהונתן אייבשיץ היה המום. ..

להיכן נעלמו המילים "עפר אני בחיי…. כלי מלא בושה…"

בצאת היום הקדוש, פנה הרב לאותו אדם וביקש להבין את פשר השינוי.
והוא בלי להסס ענה לרב:
"מה הקושיא? כשעמדתי לפני הקב"ה בתפילה אז כלפיו אמרתי לו שאני עפר וכלי מלא בושה.
זה שאני מול ה' יתברך, אז מה אני נחשב?"
"אבל כשאני מדבר עם הגבאי האפס הזה שלא מגיע לקרסולי, למה מי הוא שיכתיב פה את העניינים ולא יתן לי את ההפטרה?"

מתי שמח? והיית אך ….

כתוב "ושמחת בחגך והיית אך שמח" 'אך' לשון מיעוט, "והיית אך" אם תמעט עצמך – "שמח" תזכה להיות בשמחה ולא להתרגש מזה שלא נתנו לך, מזה שאמרו לך כך וכך.

שבת שלום ומבורך וחג שמח,
הרב נתנאל דבי

הרב נתנאל דבי הוא מחבר ספר יקרה היא מפנינים על התורה
תודתנו נתונה לו על הפירוש המתוק.