כתוב בתהילים:
מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר
בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו
(הוא ירביצני הוא ינהלני הוא ינחני הוא ישובב הכל בגוף נסתר)
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רק כי אתה עימדי
פתאום כשאני בגיא צלמות אתה עימדי
הקב"ה הופך לנוכח
פתאום המזמור משתנה לגוף שני
שבטך ומשענתך המה ינחמוני
זה כבר לא הוא זה אתה
למה זה כך?
כי כך הוא דרך העולם
כל זמן שהחיים טובים על מי מנוחות
הקב"ה נמצא אי שם בגלובוס
נסתר
נוכחות השם היא על אש קטנה
אין לנו את חווית הקרבה
כי לצערינו לא מחפשים אחר זה
אולם מתי יהודי נזכר שיש בורא לעולם?
מתי הוא מרגיש צורך להתקרב? להתחזק? לבדוק מזוזות?
כשיש חס וחלילה צרה
הוא אז
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עימדי
פתאום הקב"ה הופך דמות דומיננטית בחיים שלנו
פתאום הוא נוכח
וזה מה שכתוב בפרשה שלנו פרשת בהעלותך
ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש ( ח יט)
וכך דורש ה"קרן צבי" על הפסוק הנ"ל:
דרכו של עולם שכאשר הוא נתקל ב"נגף" הוא ניגש את ה"קודש" פנימה אולם אין הדבר נכון
אז אל תחכו לנגף לבעיות בשביל לגשת אל הקודש
ניגש אליו עכשיו כשעדיין טוב ושמח לנו
ובעזרת השם לא נצטרך בכלל להרגיש את הנגף
ואני קרבת אלוקים לי טוב
בשמחה ובמכאוב
חבוקה ודבוקה
מוגנת ועטופה
באהבה —-
בריאות שמחה אורך ימים
נחת אושר ושמחות כל השנים
