כתוב בחומש ויקרא פרק ז' פסוק י"ב: "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן"
לכאורה התיבות "והקריב על זבח התודה" נראות מיותרות?
בספר אוצרות התורה פרשת צו הביא תירוץ של החידא וזה לשונו:
דוד המלך ע"ה כתב בספר תהילים (פרק ע"ו) "כי חמת אדם תודך שארית חמת תחגור" – אמרו חז"ל, כאשר בן אדם נמצא בתקופה של "חמת" דהיינו חימה וכעס של הקב"ה על האדם .
והוא מודה על נס שנעשה לו, הרי בשכר הודאה זו הוא ניצל מרעות אחרות, וזהו "כי חמת תודך"
אזיי בזכות ה"תודך" של האדם – "שארית חמת תחגר" – אם נשאר עליו גזרות אחרות – "תחגור" – הקדוש ברוך בוא ברחמיו יעכב אותן.
וזה מה שאמרה התורה "אם על תודה יקריבנו" – אם מביאים קרבן תודה על נס ומודים להקדוש ברוך הוא על ניסיו, יזכה ל"והקריב על זבח תודה" דהינו יזכה להקריב עוד קרבן תודה והוא יהיה זבח לשארית החמות.
עד כאן דברי החיד"א ופירושו
והדברים נפלאים! כי מתבהר כאן מה שכתבו חז"ל שקרבן תודה אינו בטל לעולם
למה אינו בטל? מכיון שכל תודה גוררת אחריה עוד תודה!!
ברגע שבן אדם מודה להקב"ה והקב"ה מוסיף לו עוד ועוד ניסים להודות עליהם הרי שברור שהקרבן לא יתבטל כי כל הזמן נהיה מסובבים בניסים ובסיבות להודות לו יתברך.
ועל זה היה הרב שטינמן אומר "מודה אני לפניך על כל החסד אשר עשית עימדי ואשר אתה עתיד לעשות עימי" והשאלה הגדולה זה שאני מודה על מה שעשית עימדי זה ברור.
אבל למה כל כך ברור לך שהקב"ה עתיד לעשות איתך עוד חסדים? אלא ממשיך הרב שטינמן: אם אמרת תודה, בודאי ובודאי שהקב"ה יוסיף לך חסדים וטובות.
שנזכה ונחיה ונירש תודה וברכה 🙂
