בפסוק אנכי ארד עמך כו'. דכתיב בכל צרתם לו צר. שהקב"ה משתתף עמנו בצרה וממילא לא צר בא'. אבל באמת נכלל בזה שבחן של בנ"י כי מקבלין הצרות לשמו ית' וזה פי' לו צר.
שפת אמת תרנ"ג
כתוב בפסוק "אנוכי ארד עימך מצרימה ואנוכי אעלך"
והאור החיים הקדוש מסביר ששכינה ירדה עימהם
ופה. בפסוק הזה מתחילה גלות מצרים. בירידה של יעקב ובניו למצרים מתחילה הגלות והקב"ה מבטיח שהוא ירד איתם והוא יעלה איתם בגאולה;
אומר השפת אמת זהו שנאמר "ובכל צרתם לא (לו) צר"
לו כתיב עם א' אולם קוראים את זה עם וו (כלומר לו צר).
והכוונה, שהקב"ה משתתף איתנו בצער ויורד עימנו לגלות. כביכול גם לו צר (לו עם וו) אז לנו לא צר (לא עם א) – כלומר לא קשה לנו.
אבל יש עוד הסבר. להגיד שבחן של ישראל ולשבח אותם. שגם בגלות כשצר לו – לישראל – הוא מודה להקב"ה ואומר: "לא צר". לא עם א'. הוא מודה על הקושי ואומר להקב"ה לא קשה לי. לא צר לי כי אתה עימדי.
ואז זוכים לגאולה להמשך הפסוק בפרשה: "אנוכי ארד ואנוכי אעלך". שהקב"ה יעלה אותנו מהגלות כי אם נהיה שם בשמחה ונגיד לא צר אז "ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם" .
