גאולה מתוך החור

גאולה פנימית

כתוב במדרש תהילים שעם ישראל היה בגלות מצרים כעובר במעי בהמה
עובר תלוי בכל מהותו באימו.אין לו חיים משל עצמו
גם עם ישראל היו משועבדים למצרים פיזית, מנטלית, רגשית ורוחנית למצרים

ואין פלא בכך,
במשך 210 שנים נולדו דורות של ילדים לעבדות. הם לא חשבו בכלל שיש אופציה אחרת
ולכן גם כתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"
מה פירוש ולא שמעו אל משה? הרי הם כן שמעו באזנים
אלא שהשמיעה הייתה מהשפה ולחוץ. הם לא הצליחו להכניס את זה ללב
בשורת הגאולה לא פגשה הסכמה פנימית כי גאולה זה משהו שמגיע מבפנים

גאולה זה תהליך

בפסוקי הגאולה אנחנו מוצאים 4 לשונות של גאולה:
 וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וכו'
כי גאולה זה תהליך שאמור להיטמע גם בנפש
גאולה לוקחת זמן
ולמרות שמאד נחמד היה לו כל הקשיים שלנו היו מקבלים מענה אוטומטי של גאולה מיידית
הרי שמחסד השם עלינו ישנה בבריאה חוקיות של טבע שגורמת לכל דבר להתקדם בתהליך
והיא המסייעת לנו להטמיע הרגלים חדשים של גאולה
היא הבונה אותנו מבפנים כאשר בסוף הדרך ובמבט לאחור אנחנו מגלים עד כמה הגלות הזאת, שנראתה לנו קשה ובלתי ישימה – הפכה אותנו גאולים גם בנפש, האירה בנו זויות שלא חשבנו עליהם ובעצם גאלה אותנו במובן הכי "גאולי" של המילה.

איך אומר העולם? שבויה שבויה – בנחת 🙂

על האור כתוב וירא אלוקים את האור כי טוב
איך יוצאים מאור לחושך? מסתגלים. כי אחרת מסתנוורים
כשהאור מגיע בצורה הדרגתית זה חסד השם עלינו

קודם יש ניצוץ – הנץ החמה, ואז אשמורת הבוקר ופס של אור קורע את הרקיע
ובנינוחות חמימה השמש עולה עד לרום השמים ומחבקת אותנו
כמה טוב השם!

בישעיהו כתוב "כי בשובה ונחת תיוושעון"
גאולת עם ישראל מרגע שהתחילו המכות ועד ליציאת עם ישראל נמשכה שנה
ולא בכדי
כתוב במדרש שמכות מצרים היו "נגוף למצרים רפוא לישראל"
כל מכה ומכה שיחררה בנפש היהודים עוד חלק גלותי
עוד מחשבה של צמצום
ורק כך הם יכלו להסתגל לאור הגדול של הגאולה

על הגאולה כתוב "כי ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך"
גאולה זה רחמים
זה אור
וזה טוב

הלואי ונזכה.

ליצור מתוך החור

אני רוצה לשתף אתכם בתובנה שעלתה לי מתמונת אומנות שנתקלתי בה,
מי שמכירה את האומנית רוחמה שטרן מבני ברק – יש לה סטודיו ששווה הצצה
אשר מלבד הפן האומנותי, יש גם את החוויה האינטלקטואלית שבשיחה עם רוחמה.
מה שנקרא הכל כלול 🙂

גם ברחבה שמחוץ לסטודיו ישנם מבחר מוצגים אומנותיים, כאשר אחד מהם תפס את עיניי לכמה דקות טובות של עיון ובחינה מדוקדקת.
מדובר בתמונת פסיפס של ענף שקדיה, ומה שמעניין בו היו המבחר ההטרוגני של החומרים מהם נוצר הפסיפס.
בד"כ בתמונת פסיפס לוקחים חומר אחד (זכוכית או חרסינה ) שוברים, ויוצרים ממנו את התמונה כולה.
וכאן היו כמה סוגי חומרים. היו שברי כלי פורצלן של מטבח ביתי, חרסים נוספים מסוג שונה ושברי זכוכית.
כשהכל יחד יצר בצורה הרמונית את התמונה המדהימה והכל כך יפה.

חשבתי לעצמי שככה בדיוק תראה הגאולה שלנו.
חיים שחשבנו אותם לשבורים, חלומות שחשבנו אותם למנופצים, קשיים ורסיסי תקוות שמלכתחילה לא נראה שניתן לעשות מהם משהו, והנה אור גדול.
תמונה שמציגה לנו במוחש איזה מקום יקבלו הקשיים שלנו בגאולה. מה ערכם האמיתי, ולמה בחר לנו הקב"ה אותם
וכיצד הניח אותם על המצע המרהיב הזה ששמו תמונת הגאולה.

וככה תפוסת הרהורים נכנסתי לסטודיו והחמאתי לה על המוצג המרהיב הזה
ואז היא אמרה לי שיש מאחוריו סיפור נוסף:

לפני שנתיים בתקופה שבה התחילה הקורונה, אמא שלה נפטרה. והשבר היה כמובן גדול.
לא רק בגלל הקשר הרגשי, הריק, והאובדן. אלא גם בגלל שנוסף על תחושת הריקנות הפנימית נוספה תחושה של בדידות וריקנות פיזיים. הסטודיו לא היה יכל לפעול והילדים לא יכלו לבקר ובעצם לא היה במה למלא את החלל.

וככה מתוך החושך והבור, מתוך תחושת האין והחידלון, היא אספה את כלי הטבח הישנים של אמא שלה, שברה אותם לחתיכות קטנות, הוסיפה להם חלקי זכוכית וחרס נוספים ויצרה את הפסיפס המרהיב הזה שסיפרתי עליו.

תמונת פסיפס שגם כיכבה בתערוכה של עירית בני ברק על ספרה החדש של דבורי רנד ושעמד בסימן של "ליצור מתוך החור"
תמונה שהוכיחה כיצד ניתן מתוך הכאב, מתוך הקושי, מתוך הבור השחור של הגלות להכניס אל הלב חלקים של גאולה להסכים לה בפנימיות ולאט לאט חלק ועוד חלק, שבר ועוד שבר, מתגלה האור הטוב של הגאולה.

במקום הכאב שם טמונה הרפואה

כשמשה רבינו מדבר על עם ישראל לשון הרע
הקב"ה אומר לו לשים את היד בחיקו ואז היא נהפכת מצורעת
ואז הקב"ה אומר לו שישים שוב את היד בחיקו (באותו מקום ששם הפכה למצורעת)
והיד יוצאת חלקה, צחה ולבנה כשלג.

מה הענין בהכנסת היד לאותו מקום? מה רצה הקב"ה למד אותנו?

אלא היכן שיש צרעת שם טמונה הרפואה
היכן שטמון הכאב שם טמונה הישועה
היכן שטמון הקושי שם בשורת הגאולה
והיכן שיש בור משם עולה גם האור

שנזכה ונחיה ונראה.