להלן ציטוט קטן מתוך הכתבה כאשר את כולה תוכלו לקרוא בצילום המובא בסוף המאמר:
אינני יודעת חשבונות שמים. סבל כלשהו ודאי יש לנו, אבל ניצלנו מהתופת הזו. ראינו את המוות בעיניים והשם שמר עלינו. לפנינו עמד אוטובוס הסעות לו הוא לא היה "נמלט" מהמקום, היינו מוטחים עליו ונמעכים בין האוטובוס למיניבוס.
המיניבוס נהדף אלינו כשהוא פוגע בחלקו הימני של הרכב, חוצץ ביני לבין אוטובוס הטיולים, ששעט ורמס רכבים בלי שליטה. אינני בוחנת תנועה, אינני מוסמכת לחרוץ איך קרה מה שקרה שם. אך אם זה לא היה טנדר גדול שחצץ ביננו לבין האוטובוס, היינו אנו אלו שנמעכים תחתיו…
האוטו שלנו הוא של כולם. אוטו של חסד. כדי שבתי תוכל להכניס עגלת תאומים, הוצאנו את המדף האחורי שמפריד בין תא המטען לרכב. החלק האחורי נפגע בתאונה. כל השמשה האחורית התנפצה. לו היה המדף נשאר על מקומו, השמשה היתה מתפזרת על יושבי הספסל האחורי – על שני התינוקות….
אבא יקר ז"ל – כבר חצי שנה שאינך איתנו –
הפכת אותנו לשלוחי מצווה, זיכית אותנו בכיבוד אב –
למען יאריכון ימיך.
על הפסוק "זובח תודה יכבדנני" אומר המדרש: " בעולם הזה ובעולם הבא. מסביר השפת אמת: " כי הנה בחינת תודה היא הכנעה וביטול, וד' שצריכין להודות הוא שהביא עליו הקב"ה אותו הסיבה שנחלה או שנאסר, ואחר כך עזרו הקדוש ברוך הוא כדי שיבין להכניע את עצמו להודות לו.
הקדוש ברוך הוא עושה חסד בכל עת, אך כי אין האדם מרגיש, רק כשבאה עליו סיבה, ואחר כך צריך להודות לפניו על הכל, לא על זה הסיבה בפרט.
לכן כתיב יודו להשם חסדו – על זה הפרט. ונפלאותיו לפני אדם – הוא על הנפלאות שעושה בכל עת. לכן תודה באה חמץ, כי כפי רוב ההכנעה והביטול נמצא מקום גם לחמץ, כי הכל מאיתו יתברך שמו…" (שבת הגדול תרנ"ג)
בחרנו להתמקד בנס. לא בצער, בנזק או בהפסד…
"הודו להשם שיחו בכל נפלאותיו"
(לקריאה נוחה ניתן ללחוץ על העכבר במקש הימני ולבחור "פתיחת תמונה בכרטיסיה חדשה")
