עשה לך תיבה. והשאלה הנשאלת היא למה קרא השם יתברך למקום המגורים הזמניים של נח ובני ביתו בתקופת המבול – תיבה? למה לא קרה לזה בית? או אולי אניה? סירת הצלה וכו'?
המילה תיבה במשמעותה השניה היא גם מילה. ובאמת הקב"ה מכניס את נח לתיבה כדי שיוסיף מילים – כדי שיתפלל. שכן התביעה על נח היתה על שלא התפלל על בני דורו. נח היה איש צדיק תמים בדורותיו. אבל בניגוד לאברהם אבינו שיצא החוצה וקירב אנשים להכרה בהקדוש ברוך הוא – נח חי לעצמו. היה צדיק אצל עצמו אבל הרבה פחות התענין בסביבה. והיה כאן פגם כל שהוא שנח היה צריך לתקן. לכן הקדוש ברוך הוא מכניס אותו אל התיבה – אל התפילה – אל הטיפול בבני אדם ובחיות כדי שיכיר בזה.
גם מידות התיבה שנח מצטוה עליהם רומזות על פגם זה ר' דוב בער ממעזריטש זי"ע, מבאר מה שכתוב (נח ו-טו): "וזה אשר תעשה אותה, שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמשים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה".
שלוש מאות אמה כנגד האות ש', חמישים אמה כנגד האות נ' ושלושים אמה כנגד האות ל' ביחד יוצאת התיבה לשון חסר האות ו'. כלומר בתוך תיבת המילה לשון חסרה לנו האות ו' ממידות התיבה של נח – החיסרון הזה, חוסר השלמות הזה, הוא ה"קלקול" שנח היה צריך לתקן בתוך התיבה בשעה שמבול מבחוץ.
מבו"ל נוטריון מות וחיים ביד הלשון – בני דור המבול לא קידשו את הלשון וטבעו במבול אולם נח שהיה איש צדיק תמים וקידש את לשונו זכה.
אך כדי שלשונו תהיה שלמה (לשון עם וו ) היה עליו להיכנס לתיבה למשך שנה ולהתפלל שם
ואז וידבר אלוקים אל נח לאמור צא מן התיבה…
ימים רבים שטה תיבתו של נח על פני המים, סגורה ומבודדת מן העולם החיצון נעה ונדה במימי המבול הסוחפים אשר כילו את העולם והביאו אותו למצב של אין. אפס. חידלון
ואז זוכה נח לדיבור ישיר מפי הגבורה שנאמר וידבר אלוקים אל נח לאמור- צא מן התיבה. צא מתוך הסגירות שלך, מתוך הצמצום וההתכנסות הזאת שמנעה ממך להתפלל על דור המבול
במדרש רבא כתוב על המילים: (תהלים קמב): הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי.
הוציאה ממסגר נפשי, זה נח, שהיה סגור בתיבה שנים עשר חדש.
להודות את שמך, לתת הודיה לשמך.
בי יכתירו צדיקים, יתכללון בי צדיקיא.
כי תגמול עלי, שגמלת עלי ואמרת לי: צא מן התיבה!
נח שיוצא כעת מן התיבה הוא נח שלם בלשונו, נח שיודע גם לשאת עיניים סביב אל הסביבה
והפסוק בתהילים מסביר זאת כל כך מדהים – עבור מה יצא נח מן התיבה? מה היא המטרה של נח ושל כולנו בעולמו של הקדוש ברוך הוא?
להודות את שמך! לתת הודיה לו יתברך. להכיר בכל החסדים, הטובות, ההנאות הקטנות והגדולות, להודות להודות להודות ולא לגמור אף פעם להודות על כל הרגעים הללו שיוצרים את רצף חיינו ומשלימים את תיבת הלשון שלנו ללשון עם ו' – לשון שלא רק נמנעת מדיבורי איסור אלא אף מוסיפה והולכת ומאירה טוב על הסביבה.
