"הבטתי על שלושה קלסרים עבים גדושי מסמכים ובהם הדיאגנוזה הרפואית המוחצת: 'לעולם תהיי עקרה'".
הלילה היה ליל נישואינו העשירי. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בבעל אברך ירא אלוקים, עדין נפש ובעל רגישות נדירה, אבל הבית ריק משמחת ילדים, ואין בכתלים קישקושי צבעים, ואף קובית משחק או צעצוע לא נחבאים מתחת למיטה או מאחורי הדלת.
… הצער לא הניח לי. לפתע נצנץ רעיון במוחי. חייגתי לנהג מונית המוכר לנו וביקשתי שיגיע. לאן נוסעים, שאל הנהג. קח אותנו לרב הכי צדיק בירושלים, ביקשתי. בשמחה, השיבני. נוסעים מכאן 7 דקות דרומה לשכונת שערי חסד, ותכנסו לביתו של גדול הדור הרב הגאון שלמה זלמן אויערבך. הגענו.
הקדוש ברוך הוא לא חייב לך כלום….
מה אוכל לעזור, שאל?
סיפרתי על כל העניין, פרצתי בבכי גדול. עשר שנות נישואין, ללא ילדים, והרופאים אמרו: אין סיכוי. הלילה הוא ליל נישואינו העשירי. כשנרגעתי מעט, שמעתי מפיו הקדוש, משפטים מזעזעים מחד, ומופלאים מאידך.
"אני מאוד מצטער בשבילך", אמר בלחש בעינים מזדהות. ואז הגביה מעט קולו והוסיף "אבל הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים… הוא לא חייב לתת לך בריאות, ולא חייב לתת לך פרנסה או בית או משפחה…", ובקול תקיף וחד סיכם את דבריו: "הקב"ה לא חייב!!!".
אני אשה פשוטה. חשבתי לתומי שאשמע ממנו דברי נחמה, עידוד, שהקב"ה רחמן ועוד שאזכה לישועה. ואולי יתן לי ברכה מיוחדת בצירוף סגולה, משהו אופטימי. והנה אני שומעת: "הקב"ה לא חייב לך ילדים!!!". הסתחררתי, עולמי חשך בעדי לרגע, אבל הרב המיוחד הזה לא הטיף לי מוסר, הוא פשוט מילא אותי במסר מכונן.
לפתע חשתי חמימות פנימית של גילוי שמימי, שורף את הלב. השתררה דממה, הבנתי שאין לו מה להוסיף לי, וכנראה זו גזירה שעלי לקבל באהבה.
הסתובבתי לצאת, "תודה כבוד הרב", מילמלתי. עשיתי צעד קטן החוצה, ופתאום שמעתי מילה "אבל", הוא אמר "אבל".
הפניתי ראשי לעברו, ומכאן ואילך שמעתי את המשפט הכ"כ פשוט, אבל כה עצום ובונה ומטלטל לבבות.
"אבל דעי לך, שאם את תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו איתך מה שלא חייבים לך".
אמרתי "תודה רבה", וירדתי במדרגות בוכה מאושר.
הבטתי בשחקים ולחשתי "הקב"ה, הבנתי הכל, אני בתך האוהבת מבטיחה לך, שכמו שאתה נותן בחינם לכולם, לבני אנוש לחיות ולעופות ולכל בריותך, גם אני אתן מזמני מכספי ומהכוחות שלי לילדך. אני אעשה המון למענם, גם אם אינני חייבת".
נכנסתי לדירתי הקטנה מאושרת מן הגילוי, ואז גמלה החלטה בלבי.
מחר אלך לבית היולדות ואעזור ליולדות, הן חלשות וזקוקות לסיעוד.
קניתי כמה מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן. הן באמת שמחו בנוכחותי אבל אחרי מספר שבועות הבנתי שכאן לא בדיוק צריכים אותי. מחלקת יולדות היא מחלקה שמחה, החלטתי להפנות את מרצי הוני ואוני למחלקה הכי הכי… אונקולוגיה.
קניתי מן המעט שיש לי המון ממתקים מכל הסוגים, ופלות, ושוקולדים שקדים תמרים וחטיפים, עם מפיונים מרהיבים, והכל ארזתי בעיצוב ססגוני ומשובב עין. התחלתי לעבור מאחת לאחת, ממיטה למיטה, בחיוך במאור פנים. כשאני אוחזת את עגלת הנירוסטה, שאף היא מעוצבת בשלל צלופנים וניירות מרשרשים. לעשות כרצון איש ואישה.
שבשעות הקשות הללו בוודאי ובוודאי שכל גילוי של מתיקות והארת פנים הוא נכס נצחי עבורם. וגם בעבורי.
שכן מצוות ביקור חולים כידוע אין לה שיעור, ומי גדול מבקרי החולים? הקב"ה שסעד את אברהם אבינו.
השקעתי במצווה הזו את הלב הנשמה הכח והכסף. התאהבתי בחסד הזה, וכל חיוך קטנטן של מבריאה, שובב את נפשי.
ריבונו של עולם, הרי שכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה, ובוודאי שהמבריאים הללו הם צדיקים אמיתיים שאינם בועטים ביסורים, ולכן ברכתם ראוייה שתתקיים.
ביקשתי שיברכוני, והן ברכוני בשמחה, עם הכרת הטוב, שספק אם אני ראוייה לה.
אחרי שנה נולד לנו – במזל טוב – בן.
אחרי ארבע שנים נוספות קיבלנו מתנה נוספת מהקב"ה שלא חייב לנו ילדים, עוד תאומות מקסימות.
אבל אני לא הפסקתי עם החובה שאינני חייבת. חיי סובבים סביב המתקת חייהם של האנשים והנשים הללו שנמצאים שם בקומה השביעית ובחסדי השי"ת יבריאו. מדי יום שני בשבוע עם אמי שתחיה ועם בנותי (כשהן בחופשה מן הלימודים) אנו מחלקות מאות סלסלות מצוקות שממתקות חיים"
נשתדל לקחת על עצמנו – בלי נדר –
לעשות משהו, אפילו קטן,
שאיננו חייבות,
למען הזולת,
ויה"ר
שנראה בשפע הרחמים מהריבונו של עולם – הכל יכול!
פורסם: כאן. ובאישורם.
