ואפילו בקטנות שבקטנות

תחילת פרשת כי תבוא מביאה לנו את
המילים הכל כל מסמלות בעיניי את תמצית החיים והאושר של הבן אדם זה:
"וְשָֽׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ …"
וזה פסוק כל כך יפה בעיניי כל כך מתווה דרך
פסוק שהוא מתנה בשבילנו
על מה ואיך צריכים להראות החיים שלנו
ובוא נבין על מה ולמה נאמר הפסוק הזה ובאיזה הקשר
ובשביל זה נלך קצת אחורה לתחילת הפרשה
11 פסוקים קודם לכן-
וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ:
וְלָֽקַחְתָּ֞ מֵֽרֵאשִׁ֣ית | כָּל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ
וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם:
כלומר מצוות ביכורים.
וצריך להבין למה הציווי של מצות ביכורים נאמר בהתחלה,
ואחכ יש לנו פירוט טכני של איך ומה לעשות בדיוק
מה לאסוף איך להביא לכהן מה להגיד לו ומה הוא אומר וכו'
ורק בסוף מגיע ההסבר לציווי – כלומר הטעם והסיבה למצוות ביכורים.

למה בסוף?

בד"כ כשהתורה מצווה משהו
היא מביאה את ההסבר יחד עם הציווי
והפירוט הטכני מגיע אח"כ
אלא יש כאן משהו שיורד מאד לנפש האדם
ומראה לנו עד כמה כל ציווי הוא מדויק ומותאם לנו בחסד.
בד"כ כשאומרים למישהו – "החיים שלך טובים", "תשמח", "למה אתה עצוב? יש קשיים גדולים מזה", "תחייך", "אפשר לחשוב שאתה איוב", "מה זה הפרצוף החמוץ הזה", "אם תחייך יחייכו אליך בחזרה", "החיים דבש מה יש להתלונן",
ועוד שלל משפטי מוטיבציה דומים,
הרי שאוטומטית הבנ"א ננעל
כי נכון שבגדול החיים שלו נהדרים ומלאי שמחה
ואיזה יופי שיש ילדים ובנזוג ובית ועבודה
וברור שצריך להיות מאושרים ולהודות על הכל
א-ב-ל ביננו,
הילדים הללו גם מאתגרים ומנפצי חלומות
הבנזוג הזה לא בדיוק תואם ציפיות
הבית נראה כמו חדר אורוות (שלא לדבר על מה שמתחת למיטות ולארונות)
ובעבודה – עדיף שלא נפתח פה על כמה לקוחות

וזה נורמלי
יש לנו טוב והרבה טוב
אבל כמישהו נוקש לנו מאחור ואומר לנו תשמחי
אנחנו ננעלות מתרגזות ומתמרמרות
כי נשוא השמחה שלנו מלאי חסרונות
וזה כלל לא פשוט וקל
לראות בהכל רק את הטוב והנאצל

בקליינע

לכן התורה כאן הולכת בדרך עקיפה
בדרך שעוקפת את ההתנגדות הטבעית שלנו
ומיד לאחר הציווי היא מסבירה ופורטת לנו מה צריך לעשות
בקטנה.
בקליינע מה שנקרא

קודם כל תיקח סלסלה או סל
לא ארגז לא משהו גדול
חבילה קטנה.
אבל תעצים אותה
תעשה מזה עסק נכבד
שיראה מכובד
תקשט אותה ותעטר בפרחים
תהנה מהיופי של הדברים הקטנים, הפשוטים…

ואז תיקח כמה פירות
שוב, לא הרבה רק את הראשונים
וגם מהם תעשה עסק גדול
תעטר אותם ותהנה מהם
תסתכל על הגודל המרקם והצורה
תחווה את ההנאה
עם כל התפאורה והאוירה
וככה בהכרה מלאה
פשוט תאמר תודה

וככה בשיר בשמחה וברון
תעלו לבית המקדש בששון
כן, כן, עם הסלסלה והפירות
כבר אמרנו לא דברים גדולים ולא קורבנות
אלא רק תודות קטנות

רגעים יפים שתאסוף לך מהדרך
ותהפוך אותם לבעלי ערך
פעולות זעירות בכפית קטנה שנדחסות לפה פתוח
ומוציאות ממנו הודיה אחת גדולה
מה שנקרא לאט אבל בטוח 🙂

אתגר ההקטנה

וזה הלימוד הענק של הפרשה אלינו
תודי
אבל בקטנה.
לא ביקשו ממך להודות על החיים
אני יודעת הם יכולים להיות מאתגרים
לא ביקשו ממך להודות על הבריאות
כן הגוף שלך כבר חורק וסובל כאבים
גם לא אמרו לך שתודי על הבית על הילדים ועל העבודה
כי רק להיזכר במה שזה כולל
את מקבלת קוצר נשימה

אז רק בקטנה,
מה שנכנס לך לסלסלה
בואי תצטרפי למביאי הביכורים השנה
ותודי על הילד שקם היום בזמן
על הלקוח ששילם היום במזומן
על הבנזוג שקנה לך ורדים לשבת
ועל הקינוח הטעים ששלחה לך הבת
על שהספקת את הרכבת
ויש שם מזגן ומקום לשבת
ולא משנה בכלל בכלל
שהיו לך גם אתגרים
לפני ואחרי ובאמצע כל הנ"ל

כי צריך להבין שהרגעים הללו של ההודיה
חטיפי התודה הקטנים הללו והלכאורה בלתי מורגשים
הם אלו שלאט לאט נכנסים עמוק לנפש
פותחים את הלב למשב רוח רענן של שמחה

ולכן רק בסוף
אחרי שהסבירו לך מה צריך לעשות עם הסל
עם הפירות
עם השירים
וההודיה
על הדברים הקטנים
מגיע הציווי הגדול של:
"וְשָֽׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ …"
עכשיו כשהלב שלנו פתוח
אפשר וברור שיש על מה
לשמוח 😀

מתיאש מרוב יש

אגב בפרשת כי תבוא בהמשך יש גם את הקללות
את הקשיים את האתגר
ושם כתוב בסוף הסיבה לכל זאת
תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עָבַ֨דְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל:

לפעמים מרב יש
אנחנו נדלקות אש
ובא לנו להתיאש
כי אנחנו מחפשות את המרוב כל
שיהיה לנו הכל
וכשמשהו לא מסתדר
ויש לנו רק ילדים שהם בגדר הממוצע
בית שהוא לא הייסוסיטי שובר שיגרה
בריאות שהיא ככה ככה יש מה לשפר
ויחסי שכנים – נו, נו, היה יכול להיות יותר
אז 'וכל זה איננו שוה לנו'
ואנחנו מתיאשות ומבכות
רואות את הכל כקשיים, כקללות,
ועל זה אומרת לנו התורה:

וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֨וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ
…כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְו‍ֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ…
תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עָבַ֨דְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל:
מרוב שרצינו הכל….

ראיתי ווארט נפלא שאיתו אני רוצה לסיים
בתהילים כתוב
"הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו"  
המילה הודו כתובה תמיד עם 2 וו
רק פעם אחת בכל הספר במזמור ק"ז כתוב הודו עם וו אחת
כלומר יש את האות וו אחרי האות ד' אבל לא אחרי האות ה'
למה בפרק קז הוא וו חסרה?
כי בפרק קז יש לנו את ה4 שצריכים להודות
מי שהיה בים, חבוש מבית האסורים, הולכי מדבריות וחולים שנתרפאו
והמסר חזק ומצלצל
זה לא חכמה להודות שניצלת וראית את הנס
אז להגיד הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו – זה טבעי
זה משפריץ לך מהפה
החכמה היא להודות באופן מלא עם 2 ווין גם כשקשה
גם כשיש אתגרים
גם כשחלק מהפירות רקובים ולא יפים
גם כשלא הכל מושלם והכי בעולם
גם אז  נגיד תודה גדולה
ככה בקטנה 🙂