על הניסים בברכת המזון –
יש הלכה שאומרת שבחנוכה צריך לאמר על הניסים בברכת המזון בברכות ההודאה – נודה לך
ואם שכח שם – מוסיף ב הרחמן ברכה "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה וכו " ומשלים שם את "ועל הניסים"
אומר על זה בעל הפני מנחם מגור זצ"ל:
כשיש שכל לאדם הוא מודה בזמן – בנודה לך.
אבל אם חס וחלילה הוא שוכח להודות אז כבר צריך לבקש בהרחמן – זקוקים לרחמי שמים…
***
וכאשר שמענו כן עוד נחזה-
הרבי מטשבין בספרו שלל רב מצטט בשם רבו המהר"ם שפירא מלובלין זי"ע, שאמר כך:
הקב"ה מנהיג את העולם ב2 בחינות – בחינה אחת עין רואה. והשניה אוזן שומעת.
עין רואה זו השגחה גלויה וברורה, ואוזן שומעת היא ההנהגה הנסתרת שבה קשה לראות את ההנהגה הגלויה אך גם בה צריך להאמין שהכל לטובה.
זה מה שנאמר בפסוק במשלי (כ, י"ב) "אזן שומעת ואין רואה – ה' עשה שניהם".
ממשיך הגאון מטשבין ומסביר שבנס חנוכה היו ניסים גלויים, בחינת עין רואה, ולכן המצווה לראות את האור. לעומת זאת בפורים היה נס נסתר, בחינת אוזן שומעת, לכן המצווה היא לשמוע מגילה.
וזה בדיוק מה שבחנוכה אנו שרים יונים נקבצו עלי – ראשי תיבות עין.
שמודים אנו על ההנהגה הגלויה בחינת עין. ובפורים אוכלים אוזני המן שאז מודים על ההנהגה שהיא בבחינת אוזן שומעת.
וזה מה שאנו מבקשים תמיד "וכאשר שמענו כן עוד נחזה". אחרי שראינו את ההנהגה הנסתרת בלי להבין, מבקשים אנו גם לראות את הטובה בעיני בשר ודם, בחסד נראה ונגלה.
***
והבור ריק אין בו מים
והבור ריק אין בו מים " מדוע אם אין מים אז יש נחשים ועקרבים. מה באים לסמל הנחשים והעקרבים הלל?
"וכידוע נחש מכיש מהפה, ועקרב עוקץ מהזנב. ושני אלה מקבילים לשלוחות של היצר הרע שהם "אתמול' ו'מחר'.
לפעמים אנשים לא חיים את ההווה, כי הם מאשימים את העבר, או בנקיפות מצפון. לחילופין, הם חרדים מהעתיד, וכך הם מפספסים את ההווה.
או שהם מתרצים תירוצים, שאתמול היה לי כוח לעשות דברים אבל היום אין לי – כי אני כבר זקן. או שמחר כשיהיה לי כסף ופנאי אעשה זאת, ובינתיים מפספסים את ההווה שצריך להתמלא בתוכן במים.
בחנוכה אנחנו שמחים כי מצאו את פח השמן שהספיק ליום אחד, והיה נס והוא דלק שמונה ימים. הרי הם לא ידעו שיתרחש נס והם היו צריכים להיות עצובים שמחר לא יהיה?
זה לא משנה מה יהיה מחר. היום יש – אז היום שמחים! ומי ששמח במה שיש היום,כעת בלי דאגת המחר יקרו לו גם נסים – והשמן ידלק אצלו שמונה ימים",
