ויתן ויחזור ויתן

בס"ד,
בוקר טוב לכולם
מקוה שיום חמישי שלכן רגוע
אנחנו עומדות לקראת שבת מאתגרת בקטע של כניסת שבת
אז שיהיה לכולנו בהצלחה בהכנות
ו…
עכשיו קישטה לפרשה שלנו כי אני לא רוצה לעבור את מכסת ה7 דקות שהקצבתי לקריאת הפוסטים שלי 🙂

אז אנחנו היום בפרשת תולדות
שיש בה המון נושאים נחמדים על חינוך ילדים
ומי שחושבת שזה פחות רלונטי אליה
אז כל חינוך ילדים מתאים גם לחינוך של עצמינו
ולדינמיקות ביננו לבין בני זוגנו או לבין הסביבה שלנו

חינוך עיוור לאהבה עיוורת

יצחק רואה את יעקב מחופש לעשיו
כתוב אבל "ולא הכירהו…ויברכהו"
בכלל כל הקטע שיצחק חושב שעשיו הצדיק
קצת תמוה
אנחנו מדברים פה על גדול הדור
צדיק יסוד עולם
על מישהו שהיה עקוד שלם ותמים
איך יתכן שלא ראה את ההבדלים
איך יתכן שלא קלט שיעקב הוא הצדיק

אלא יצחק נוקט בגישה חינוכית חשובה והכרחית
הוא מחליט לא להכיר בילד הרע
לא לצאת עליו עם שום תפיסה
מבחינתו הוא מושלם
הוא עיוור לבעיות שלו
ולכן מגיעות לו כל הברכות
אני מברך אותו עם מלא הפוטנציאל הגלום בו
העיוורון המבורך הזה הוא מה שמוציא לבנו שם טוב
כי התפקיד ההורי האולטימטיבי הוא להתפלל על הילד בלב שלם
לתת בו אמון שלם
ופרשתינו מגלה: ברגע שהתקבעה אצלך תפיסה כלשהי בנוגע לילד
את עלולה להוציא לו שם רע
והסכנה: לא תוכלי לברך אותו באמת
אנחנו צריכות להיות עיוורות לתפיסות השגויות של ילד רע
עיוורות לילד הבעיתיי הקשה המעצבן המנדנד הדפוק
ורק אח"כ : ברכי אותו אמא, באהבה ובלב נקי.
רק כך אפשר לברך
רק כך אפשר לאהוב באמת
ורק כך אפשר לשמור עליו שיקיים מצוות ואפילו ירצה לעשר מלח 🙂

אנחנו עוזבות רגע את הברכות והאהבות ועוברות ליעקב אבינו שיוצא מהבית
כתוב ויברך אותו ויצווהו ויאמר לו לא תיקח אישה מבנות כנען (כח א)
מדוע מודגש שיצחק מברך את יעקב בטרם ציווהו "לא תיקח"?
אומר החפץ חיים: אם אתה רוצה שהבן ישמע לך, ברכהו תחילה ורק אח"כ צווהו.
יש לברך את הילד, לנהוג עימו בהארת פנים ובאהבה כדי שיחוש בבירור את אהבת הוריו
ואז ממילא יעשה את אשר נדרש ממנו.

הגנטיקה (לא) אשמה

אני רוצה גם להתיחס למה שהזכרנו בעבר על אנשים שמאשימים את הגנטיקה שלהם
את הזמן בו הם נולדו וכו' ולהביא ציטוט מתוך דבריה של הרבנית ימימה מזרחי תחי:

כי באמת כשנולד ילד, נולדים איתו ייסורי מצפון הוריים
הורים כל הזמן תפוסים בחשיבה הזאת: "זה אני. הילד דומה לי. אז אני אשם".
וכמאמר המשורר, "אני מתפלל על הילדים שלי, שלא יִירשו את השריטות שלי".
או בכלל זה הוא הילד דומה לאבא שלו הוא אשם
ומי מדבר על השויגער זאת היא הילד דומה לשויגער אז ברור שהיא אשמה
וכשיוצא איזה יעקב אבינו אחד במשפחה אז זה ברור אני ואפסי, אנחנו ומאת האפסים שלנו והחינוך שלנו 🙂

רבקה אימנו בטוחה שהטעויות שלה ישפיעו לדורות על הילדים שלה.
כי בגנטיקה היא נצר למשפחה גרועה מחרן, ו-בנים דומים לאחי האֵם.
(אגב זה לא נכון כי ברגע שהיא היתה עקרה והקב"ה הפך את הטבע לתת לה ילד היא כבר לא שייכת למשפחת חרן)
אבל בתפיסות שלה העבר שלה משפיע כן על הילד
ולכן ברגע שהיא רואה את עֵשָׂו היא אומרת "זהו, הוא עָשׂוּי, הוא גמור, הוא צאצא של הגנים שלי".
אין אפשרות להתפתחות ולשינוי.

חז"ל מתארים איך בימות המשיח הקב"ה יבוא לאבא שלנו, לאברהם אבינו. "בניך חטאו לי",
והוא יאמר אם כך : "יִימָּחוּ על קדושת שמךָ! לא צריך את ילד הזה" (וכמו שתאמר אמא רבקה: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?" )
הקב"ה מגיע ליעקב. "בניך חטאו!" וגם הוא יאמר אם כך " יִימָּחוּ על קדושת שמך".
הוא מגיע ליצחק. "בניך חטאו". ויצחק אומר לו באומץ ובגבורה: "וכי בניי הם, ולא בניךָ?! סליחה שאני אומר את זה, ריבונו של עולם. אנחנו במשמורת משותפת על הילדים האלה!"
אתה גם שותף לחינוך ולגידול שלהם

וזה מה שאומר ה'שפת אמת':
יצחק טעה בכל הטעויות שבעולם.
הוא חושב שעשׂיו הוא הילד המבריק שלו ושיעקב הוא הילד הבינוני.
הוא בטוח שהוא מברך את עשיו בזמן שהוא בעצם מברך את יעקב.
וכל הטעויות האלה שלו, בסוף יצאו הכי נכון בעולם.
ה' סובב את הדברים כך שהילד המבורך אכן זכה בברכה.

וזה כל כך מרגיע ומנחם
הידיעה הזאת שיש שותף שלישי
שגם אם נעשה את כל הטעויות שבעולם עדין יש מישהו למעלה שמכוון ומנוט ומחליט ונותן לנו נחת ומשמח
איך ממשיך ה'שפת אמת'
כל בוקר, כשהיה יצחק נוטל את ידיו, היה מרים אותן לשמים ואומר לקב"ה: "תיטול את הידיים האלה. כל מה שאני עושה היום הוא איתך. אני נותן לך יד, תיטול את ידי ואנחנו ביחד הולכים לחנך את הילדים".

במילים אחרות, איזו טעות שלא תעשו בהורות – וכולנו עשינו ועושים ונעשה, לצערי – היא בטווח הטעות הסטטיסטית.

הייתה אישה, אשת רבי אליעזר הגדול.
שמה היה אמא שלום.
שואלים אותה "מפני מה בנייך יַפְיָפִים כל כך? איך יצאו לכם כאלה ילדים מדהימים?"
והיא עונה "זה בעלי. הוא קדוש. הוא שם על עצמו טלית…"
רגע. שוב פעם הילדים יוצאים טובים כי ההורים שלהם טובים? שוב מפילים עלינו את מלוא האחריות?
אבל בעצם היא אומרת בדיוק הפוך.
"אתם לא מבינים כלום. בעלי הבין, שלהביא ילדים לעולם זו תפילה גדולה. זה להתייחד עם ריבונו של עולם.
זה לשים טלית על העיניים ולא לראות בטעויות של הילד
רק לכוון לאבא בשמים
ובכל פעם שהוא מברך ברכת כהנים הוא מכניס את הילד הזה מתחת לטלית שלי ואומר להקדוש ברוך הוא: בוא ונברך אותו ביחד'".
זה הילד שלך בדיוק כמו שלי

יש מולד ואין אופי מולד

וה'פרי צדיק' יאמר:
אוטוטו ראש חודש כסלו אז בתפילת ראש חודש תגידו בכוונה בתפילת מוסף את המילים
רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
אין דבר כזה, 'אופי מוּלד'. אפשר לחדש את הכל, יש חיודש למולד ולנולד
זמן כפרה לכל תולדתם
פשוט פונים להורה הנוסף שהוא ריבונו של עולם, ואומרים לו:
"בוא איתי. נטעה ביחד! נזכה ביחד! נשמח ביחד מהילד שלנו".
להתחבר לשותף השלישי ולבקש ממנו

מה אומר יצחק ליעקב
ויתן לך אלוקים
מה ויתן לך
אלוקים
אתה תקבל את האלוקות
את החיבור בו יתברך

ויתן לך אומר רשי
 ויתן ויחזור ויתן.
וקשה
מהי הברכה בויתן ויחזור ויתן?
זה נשמע כמו יתן יקח יתן יקח וכו'
למה צריך לחזור ולתת
אלא יש כאן ברכה ענקית
ויתן, ויחזור ויתן
שבכל עת ובכל שעה יהיה לך עסק עימו
תצטרך תמיד להיות מחובר אליו
לבקש על פרנסתך ממנו
ולהיות דבוקים בו

ויתן לך
אלוקים
את החיבור הזה להשם
הברכה הכי נפלאה והכי מחוברת שיכול אב לתת לבנו

לא כך אנחנו אומרות כל בוקר
ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו
יודעי שמך ולומדי תורתך
ונהיה אנחנו
קודם אנחנו צריכות להיות אנחנו
ורק אח"כ לדרוש את זה מצאצאינו
קודם שנהיה אנחנו מחוברות ואוהבות ושמורות
ורק אח"כ וצאצאינו
יודעי שמך
ולומדי תורתך
יודעי שמך קודם ללומדי תורתך
כי לדעת זה לאהוב להיות מחובר
וידע אדם את חוה אישתו
והחיבור הזה הוא הרבה יותר חשוב מלימוד התורההוא קודם לו
בלי זה אי אפשר להכניס לילד דיבורי תורה

וזה מה שרבקה עשתה גם כן בזמן שהלכה לדרוש בשם ועבר
ויתרוצצו הבנים בקרבה
ותלך לדרוש את השם
קרבה זה אותיות רבקה
ותלך לדרוש בהשם
היא דורשת ורוצה את השם שיהיה בקרבה
כי רק ככה היא תוכל להנחיל את זה לצאצאים שלה

מאחלת לכולנו
שנזכה להתחבר אליו ממקום קרוב
ולהנחיל את זה לצאצאים שלנו
לרוות מהם נחת בריאות ושפע עד בלי דיי

גוט שבת וא גוטן חודש