וכי טיל פוגע? וכי אקדח ממית?

השבוע פרשת בשלח,
עם ישראל זוכה לאחד הניסים הגדולים שקרו אי פעם בתבל
והוא נס קריעת ים סוף
עם ישראל עומד מול הים
המצרים מאחוריהם ומצדדיהם
אין להם לאן לנסוע
הלחץ גובר
והקב"ה אומר למשה
מה תצעק אלי
דבר אל בני ישראל ויסעו.
מה לנסוע? לאן לנסוע? איפה לנסוע?
יש ים
גלים
יש ילדים אנשים נשים וטף
איך אפשר להתקדם

מתכננים את ה10 דקות הקרובות

ואני רוצה לספר לכן על תובנה מאד יפה שמישהי אמרה לי השבוע בהקשר למשהו אחר
משהו שמאד הלחיץ אותי
והיא אמרה לי
אנחנו לא מתעסקים עם מה יקרה עוד שנה
לא עם מה יקרה חודש
ולא עם מה יקרה עוד יממה
אנחנו מתעסקים עם ה10 דקות הקרובות
עברנו אותם?
נתקדם ל10 דקות הבאות
וזה ממש תפס אותי
וכבר העברתי אותם לכמה סיטואציות נוספות בחיי
לפעמים אנחנו חושבות על העתיד והוא נראה שחור משחור
חושבות על מה יהיה ומה יקרה ומה נעשה
איך יראה העתיד
ואוי אוי אוי
זה לא נשמע טוב
אולי גם לא נראה טוב
ובכלל על פי דרך הטבע
ההצצה קדימה
רק עושה לי רע בלב פנימה

אז מה
שנבכה?
שנדאג
שנחרד?
מה השם רוצה מאיתנו בסיטואציה הכל כך לא מרגיעה הזאת
לאן ניסע כשהכל כל כך סוגר עלינו?

הכח שמחזיק אותנו על הגלים

אז בואו נשאב קצת כוחות מהפרשה
ונגלה מה הכח שמחזיק את עם ישראל בסיטואציות הלא פשוטות של החיים
וכמה כוחות אנחנו יכולות לקבל מהם היום

הפרשה השבוע היא כל כולה סימן של אמונה
והיא מלמדת אותנו מה  צריך לעשות כשנחנקת לנו המחשבה
ונגמרים הפעולות
כלומר אין כבר מה לעשות

בואו נקרא את דברי משה לעם ישראל במציאות הכל כך לא פשוטה בה הם עומדים:
“אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה’, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:
כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם.
ה’, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן”

כתוב במדרש
“כשעמדו בני ישראל על הים נחלקו לארבע כיתות.
כת אחת אמרה: נפיל עצמנו לים.
כת אחת אמרה: נשוב למצרים.
כת אחת אמרה: נערוך מלחמה כנגדן
ואחת אמרה: נצוח כנגדן ונערבבן.
זו שאמרה ‘נפיל עצמנו לים’, אמר להם משה: “הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה'”.
זו שאמרה ‘נחזור למצרים’, אמר להם: “כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם”.
לזו שאמרה ‘נערוך מלחמה כנגדן, אמר להם: “ה’ יִלָּחֵם לָכֶם”.
וזו שאמרה ‘נצוח כנגדן’, אמר להם: “וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן”.
משה רבנו בחכמתו עמד ופייס את כולן ושמעו לקולו וקבלו ממנו” (מכילתא דרשב”י בשלח).
מה קיבלו ממנו? את כח האמונה.

בלבול הרה גורל

עם ישראל מבולבלים
מנסים לפעול בכמה מישורים
יש כאלה שאומרים נפיל עצמינו לים כי אולי זה מה שהקבה רוצה שנמות
יש כאלה שאומרים נחזור למצרים – כי אולי זה מה שהקבה רוצה
ויש כאלה שאומרים נערוך מלחמה
ויש כאלה שאומרים לא נעשה כלום מלבד תפילה
נחכה לגזירת הגורל
ומה שיהיה יהיה
אבל כולם באים ממקום של פחד וחרדה לקראת הלא נודע
בכולם מקננת תחושה לא טובה
ולכל אחד יש דעה
אבל משה רבינו אומר להם
לא הבנתם את הפואנטה
לא זה מה שצריך לעשות
אלא
צריך לעשות אמונה

איך עושים אמונה?

רגע.
מה פירוש לעשות אמונה
זה נקרא שצריך לעשות או לא לעשות?
לכאורה אמונה זה לא לעשות
זה פשוט מדהים כמה אנחנו שבויות לפעמים בחשיבה שאמונה ועשיה מנוגדים זה לזה
פשוט כי ההגיון השגוי שלנו
הוא כזה שחושב כך-
אני עומדת כעת בפני נסיון לא פשוט
ים סוער מלפני
פרעה מאחורי
ההרים והים סוגרים עליי
אין לי מה לעשות
אין לי מספיק זכויות מצבי נואש חסר סיכוי
הגרוע מכל עומד להגיע
יום יומים וזה קורה
אוי ויי ויי
מה כבר אפשר לעשות
הרי כל מה שניתן לעשות עשיתי

וזאת גם הטענה של המתלוננים בהמשך הפרשה
הם מתלוננים על המים על הלחם
הם מגיעים לרפידים הם מופרדים ורפויים
לא רוצים לעשות כלום
חושבים שהנה תכף ננוצח והכל יגמר
יש להם חשיבה דיכומטית שאומרת
אם יש מה לעשות – נעשה וזה קשור אלינו
ואם אין – זה קשור לאלוקים ושהוא יעשה

עושים ומאמינים שהשם עושה

אבל משה רבינו אומר להם
לא הבנתם יקיריי
“אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה’,
ה’, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן”
אתם חושבים שאתם עושים משהו
אתם חושבים שאתם הם אלו שמדברים עם הרופאים
שמביאים את הפרופסורים הכי טובים?
אתם חושבים שאתם שולטים על המצב
שאתם יכולים להילחם לנצח להביא מים ורוח וגשם?
אתם חושבים שאתם מחזיקים בנשק
שאתם עושים טה טה טה ויורים והורגים?
אז תחשבו
תדעו לכם ששום דבר לא קשור אליכם
אתם צריכים לעשות כי כך טבע הבורא בבריאה שהכל ילך בדרך הטבע
ואם בדרך הטבע  צריך ללכת לרופאים ולהילחם ולהביא פרנסה
אז זה מה שעושים
אבל תזכרו תמיד
שגם כשאתם יורים
גם כשאתם מכוונים
גם כשאתם הולכים למכונים ולמרפאות הכי טובים
השם ילחם לכם
ואתם תחרישון
זה הכל הכל הכל בגזירת הבורא
הכל מאיתו וביכולותו ועל ידו
הוא מנשים אתכם כל בוקר מחדש
והוא מנשים את כל המונשמים בכל אתר ואתר
זאת אותה יכולת מופלאה של חיים שהוא נותן
באותה קלות שהוא נותן לכם הוא נותן גם להם

הקליפה האחרונה

ולכן בסוף הפרשה יש לנו את המלחמת עמלך
והפסוק האחרון אומר לנו
 “כִּי-יָד עַל-כֵּס יָ-הּ, מִלְחָמָה לַה’, בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר”.
אומר ה”מאור ושמש”,
“דהנה קליפות עמלק היה לעקור ישראל מאמונה שלמה בה’ יתברך
ומבלבל מחשבתם באמונות רעות ח”ו…
כשבאו ישראל לאיזה ספק בהאמונה,
אזי בא עמלק לנתק אותם יותר ויותר,
מאמונת אלקי עולם לגמרי ח”ו "
עמלק זה גימטריא של ספק של מצב פנימי בו האמונה מתבלבלת עם החשיבה הפרעונית המצומצמת
שחושבת שניתן לעשות משהו בדרך הטבע בלי הקב"ה חלילה
עמלק זה המקום בו נלחמו ישראל ברפידים
הוא זה שזורע בנו את רפיון הידיים והתחושה המתעתעת של אין מה לעשות
ומה יהיה
והגורל האכזר העתידי איננו בשליטתנו
וזאת המלחמה היומיומית שלנו,
זה הקיום שלנו בכל בוקר מחדש
וזה הכח החזק של הפרשה השבוע
מלחמה להשם בעמלק
השם ילחם לכם ואתם תחרישון
כי הוא ורק הוא נותן חיים לכל נפש וחי
הוא ורק הוא קוצב לנו מזון וחיים ונשמה

שירת האמונה היהודית

השבת שבת שירה
שבת שבה אנחנו מניחים אוכל לציפורים זכר למן
כתוב
אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ… אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר”.
מדבר זה מקום של שממה
אין אוכל
לא יודעים מה ילד יום
מה יהיה מחר
אין שם מעינות פירות שדות
אין חנויות אין כלום
וכמה אמונה צריך כדי לחכות ללחם של מחר
כמה אמונה צריך כדי להבין שרק הקב"ה הוא המאכילך במדבר מן
והוא זה שיביא מחר את המזון לפי הטף
ואת האמונה הזאת קיבלנו כמו זונדה לנשמה שלנו הלאה
40 שנה שאבותינו הלכו במדבר כך והעבירו את זה הלאה לילדים שלהם

“שבת שירה” על שום “שירת הים” שכתובה בפרשה
שירה היא תפילה
רק שתפילה אנחנו בדרך כלל אומרות בזמנים של קושי וכאב
כשיש חיסרון.
לעומת זאת, שירה נאמרת כאות תודה בזמנים של שמחה וטוב
שירת הים היא תפילה בשירה
כלומה שירה שלמה
שנאמרה מתוך שלמות האמונה
אמרו חז”ל, “אין שמחה כהתרת הספקות

ספק זה עמלק
שנזכה לומר שירה בקרוב, את השירה העשירית,
השירה הגדולה של תיקון העולם,
של האמונה השלמה,
שירו של משיח.

שבת שלום!!