פרשת כי תצא מכילה דינים רבים
הקשורים ברובם בבין אדם לחברו
ובהתחלה התחשק לי לחפש נושא אמוני יותר
משהו שקשור באמונה בביטחון
בהכרת תודה לבורא עולם
באהבה שלו כלפינו
וחשבתי לעצמי
שהיום מאד IN לדבר על אמונה
ועל כך שהקדוש ברוך הוא מקבל שבים
וכולם לפניו יתברך שווים
ואתה נותן יד לפושעים
וכמה שכולנו אנשים טובים ומקסימים
פשוט
זה ממש טרנדי לדבר על החיבוק האלוקי הזה
אבל תכלס
אי אפשר לרצות לשבת כל היום עם השמיכה
ולהמשיך למצוץ אצבע ולא לעשות כלום
רק להתרפק על הידיעה שיש מי שאוהב אותנו
תכלס
יש תכלס
יש תכלית לעולם הזה שלנו
אדם הרי לעמל יולד
והקב"ה מחכה לנו
ועם כל הכבוד לאהבה שלו
הוא גם רוצה שנעשה עם עצמינו משהו
ויד דין ויד דיין
ויש צדק ומשפט
ויש אלול וראש השנה ויום כיפור
ויש עבודה 🙂
ופה
הפרשה שנקראת תמיד בחודש אלול
מביאה לנו מגוון רחב של עבודת המידות
כר נרחב ופורה של רעיונות מה לקחת על עצמינו כדי להתקדם
אי אפשר להתעלם
בפרק כב פסוק ג כתוב:
, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ:
לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם
רשי כותב
"לכבוש עינך כאילו אינך רואה אותו"
כלומר גם אם תעשה עצמך כאילו העסק הזה לא קשור אליך
הרי שבבפנוכו שלך
לא תצליח להתעלם לא תוכל
כי מבחינה פסיכולוגית הלב שלך ימשך לעזור לו
כי העין שלך כבר ראתה
ולכן אין כאן הוראה לא תתעלם
אלא לא תוכל להתעלם
זה פשוט לא יצליח לך
אז עדיף שתעזור ותרגיש טוב עם עצמך
יותר מזה
בפרק כ"ג פסוק ד-ה כותבת הפרשה:
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'…
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם
בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (כג, ד-ה)
מלשון הפסוק "לא קידמו" אנחנו מבינות
שהתביעה עליהם היא לא רק על כך שלא הביאו לחם ומים
אלא על כך שלא קידמו והציעו לחם ומים
שלא הציעו מראש
שלא התנהגו בסבר פנים יפות
בלי שנבקש
ומכלל לאו אנחנו למדות הן
מה עלינו לעשות
סיפורי שכנים
שכנה דופקת בדלת
היא דפקה גם אתמול
גם שלשום
יש לה ים של בקשות
וזמן
הרבה זמן
ואין לך סבלנות אליה. נקודה.
מה את עושה?
אתן שואלות אותי?
אני מסתכלת בקוקר ומעבירה את הבית למצב שקט
שלא תשמע שאנחנו כאן
אבל אז הדפיקות מתגברות
והאנחה שלי נשמעת כמעט עד הדלת
אוף
אני עסוקה באיך לא לפתוח את הדלת
באיך לא לנשום לא לעשות רעש לא לזוז
לא מצליחה להתעלם
לא מצליחה
ואז ניגשת לדלת ופותחת
אני כבר יודעת היא צריכה ביצים או שמן או סוכר
יש לה סיפורי ניסים ואלף לילה ולילה
היא תחזיר מדויק על הגרם על הקשקש ברמה שתשגע אותי
ואפילו הפירוט הזה עושה לי עצבים
אז נעצור כאן ודיי
תגידו לי
אני הרי ממילא אפתח לה
אני הרי ממילא אתן לה
לא היה עדיף לקדם אותה
לפתוח לה מלכתחילה
לחייך אליה
לאמר לה כמה מילים טובות
להיות נפש
למצוא אבדה..
ואבדה כאן משמעותה
אבדת זמן
לת לה מהזמן שלנו.
מעשר הזמן
כולנו מכירת את הסיפור על רבי פרידא שלמד עם תלמידו 400 פעם
שואל על זה רב מוישה פיינשטיין בהקדמה לספרו אגרות משה
מדוע הוא למד עם תלמידו ארבע מאות פעמים
האם אין בכך ביטול תורה?
הרי בזמן הזה הוא יכל ללמוד עוד תורה
אלא הוא עונה
כשם שחייבים לתת מעשר בממון,
כך גם מהזמן שלנו
ומהחכמה שלנו
אנחנו נדרשות לתת לאחרים
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגיזרה
מי החליט שצדקה זה רק חי שקלים לקופת העיר
מי קבע שצדקה היא רק בצ'ק שמן לעמותה
מי אמר?
צדקה היא גם לתת מעצמינו את עצמינו
לפני שמבקשים
"על אשר לא קידמו אתכם"
צדקה היא
לתת מהזמן שלנו
מהכח שלנו
מהחיוך שלנו
לתת מהלמידה שלנו
מחכמת החיים שצברנו
לתת ולא להתעלם!
אישה מהותה חסד
כתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם
על אשר לא קידמו אתכם בלחם ומים
ומפרשים חזל עמוני ולא עמונית
מואבי ולא מואבית
למה?
יש הסבר שלם בגמרא
אבל השורה התחתונה
רות הרי היתה מואביה
ומובא במדרש לקח טוב
"למה קוראים מגילת רות בעצרת (בחג השבועות)?
לפי שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד,
שנאמר: 'ותורת חסד על לשונה' (משלי לא, כו)"
ובמגילה עצמה מה אומר בועז לרות?
"וַיַּעַן בֹּעַז, וַיֹּאמֶר לָהּ–הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ,
אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ;
וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ,
וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
יב יְשַׁלֵּם ד', פָּעֳלֵךְ;
וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם ד' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל,
אֲשֶׁר-בָּאת, לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו".
ובהמשך
וַיֹּאמֶר, בְּרוּכָה אַתְּ לַד' בִּתִּי–
הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן:
לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים–אִם-דַּל, וְאִם-עָשִׁיר".
רות המואביה היתה כל כולה חסד
ואם כך עמוני ולא עמונית
מואבי ולא מואביה
כי יש לנו כנשים את היכולת המולדת
לתת מעצמינו מעשר
אנחנו כל כך מתורגלות בזה
כשהתינוק נמצא אצלינו ברחם ואנחנו זזות הצידה בשבילו
הרבנית ימימה מזרחי אומרת
זה לא סתם שאבר הגידול הנשי קרוי "רחם",
כי רחם היא לשון "רחמים"
ברחם יש את שיא הנתינה שלנו לאחר
וכשהוא יוצא
ואנחנו חולקות איתו חלקיקי מסע
מהלחם שלנו
מהמיטה שלנו
(תצביע מי שלא זזה הצידה באמצע הלילה
כשהבן שלה מבקש לחסות תחת כנפי השמיכה 🙂 )
רק מה?
לפעמים כבר אין כח
נמאס
קשה
ואז החסד שאנחנו נותנות עפעס לא הכי שלם
התנועות שלנו חדות
ואין לנו כח לחייך
וזה הדבר שצריך לעבוד עליו בחודש הזה
לקדם בלחם ומים
להקדים שלום
להיות נחמדה
לעשות טוב
לפתוח לשכנה ישר בדפיקה הראשונה
להחמיא לה על המטפחת
להיות נחמדה
וכמה שזה נשמע לנו קטן
זה חסד אדיר
מקפצה גבוהה
לעבודת החודש שלנו
"וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים"
ארבע המילים האחרונות אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים
מתחילות באותיות "אלול".
ואי"ה אלול של חסד מאיתנו
יביא איתו תשרי של חסד ענק מאיתו יתברך
לזכות להגומל חסדים טובים לעמו ישראל
