להכיר את המכיר

פרשת מקץ מספרת לנו את חלומות פרעו ופתירתם על ידי יוסף
יציאתו של יוסף מבור הכלא ועליתו לגדולה
ופגישת יוסף עם אחיו
מבחינה סנסציונית נראה שהרגע הכי חזק הוא רגע פגישת יוסף את אחיו
האחים שגרמו לו לעבור את כל מה שהוא עבר
אני מנסה לדמין ומתקשה לעשות זאת
מה עובר לו בראש לאמר להם?
מה עולה לו בראש להכניס בהם?
לכעוס, לצעוק, לצרוח
ווא
אני חושבת שאין משהו יותר קשה מלהגיע לרגע הזה
ולא לעשות כלום
ולא רק לא לעשות כלום אלא לעשות ההפך
תקשיבו מה אומרת לנו הפרשה:
וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ
יוסף יודע שאחיו מגיעים
הוא מכיר בהם
והוא רוצה לעשות מעשה שיגרום לבנימין גם להגיע ולהתגלות בפניהם
יש לו תוכנית פעולה
הוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות
והכל בקור רוח
בשליטה
ויוסף הוא השליט
מח שליט על לב
שליט על הרגש שלו
ויש כאן משמעות מאד יפה במילים האלו:
ויכר יוסף את אחיו
הוא מכיר ויודע את אשר לפניו
אולם והם לא הכירוהו
הם לא מבינים מה הולך כאן
מה המהלך הזה בא להראות להם
והם מבולבלים
ולא מבינים

הלו, מישהו מכיר אותי כאן?

וזה בדיוק מה שקורה לנו הרבה פעמים ביומיום שלנו
שהשם יתברך מכיר ויודע ומכין לנו מהלכים שיהיו לטובתנו
ואנחנו בבחינת "והם לא יכירוהו"
לא מבינים מה הולך כאן
מבולבלים
כועסים
עצובים
מרגישים כבולים ולא מוכרים
כאילו
היי בורא עולם
אתה מכיר אותי?
אני שייך לאנשהו?
אתה זוכר שאני קיים?

לרוץ אל הגאולה

אבל, וזה הרגע הכי אהוב עלי בפרשה
אמרתי שהרגע של מפגש האחים הוא הרגע הכי סנסציוני
נראה הכי חם ולוהט בסיפור האחים
אבל אני אוהבת לחזור לנקודה לפני כן
לרגע של
וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה
עשר שנים בבור הכלא בלי מכר ודואג
חויה של שנאת אחים
רגעים מלחיצים של בור מלא נחשים ועקרבים
מכירה משפילה לאורחת ישמעלים
עמידה בנסיון
עם אשת האדון
וזריקה את בול הכלא
בלי אבא שיודע שהוא בחיים
בלי אמא בחיים
ובלי אחים דואגים
הבט ימין ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי
10 שנים בבור הכלא ושנתים נוספות מדכדכות
בידיעה שגם הנסיון האחרון לצאת לחופשי לא צלח
הרגשה של והם לא יכירוהו
אף אחד לא מכיר אותי
אני לא מכיר את מהלכי העולם כאן
אף אחד לא זוכר או סופר אותי
אפילו הקדוש ברוך הוא כביכול שכח ממני – לא מכיר בי

שניה אחת לא יותר

והנה כשמגיע הרגע
כשמגיע הקץ של מה שהוחלט שם למעלה
ויריצוהו מן הבור
דקה אחת לא נוספת בכלא ממה שהוא למעלה קבע עבורו
דקה אחת לא נוספת בכאב ממה שהוא למעלה קבע עבורך
וזה מדהים
וזה מרגש
וזה נותן תקוה
לכל החלומות שלנו

החסד שבתוך החסד

אבל תקשיבו הלאה ליותר מזה,
לחסד שבתוך החסד
לגאולה השלמה שבתוך הגאולה המהירה
כתוב בפרשה ויריצוהו מן הבור
כלומר שבהתחלה הריצו אותו מהר מן הבור במהירות עצומה
כאילו מדובר בפיקוח נפש
אבל בהמשך נראה כאילו משהו שם נרגע
ויש זמן ליוסף להתגלח להחליף שמלותיו ולהתנהג בגינוני מלכות
וזה מוזר אם היה בוער לפרעו לפגוש את יוסף,
היו צריכים עבדי פרעו
להביא אותו למלך בדחיפות
בלי להתמהמה דקה אחת
ככה ישר מן הבור
עם הבגדים הזנוחים והמראה הלא מהוקצע
אבל זאת בדיוק הנקודה
זה בדיוק החסד של הקדוש ברוך הוא
ואני אביא מדברי הספורונו שמדייקים את החסד הזה:
אומר הספורנו – ריצה זו מכוונת היתה משמים,
"כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאמרו 'כי קרובה ישועתי לבוא',
וכך היה גאולת מצרים שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'.
וכן אמור לעשות לעתיד לבוא כמו שכתוב 'ופתאום יבוא אל היכלו האדון' וכו'".
ולכן אצל יוסף הצדיק, כיון שנגזר עליו לעלות לגדולה,
מיד הריצוהו מן הבור,
אך לאחר שיצא מן הבור, כבר נהג במנהג מלכות והתגלח שמלותיו,
כי אחרי שכבר נגאל, לא היה צריך להריצו.
איזה חסד!!
איזו אהבה של אבא בשמים לילדים שלו
בדיוק מה שכתוב בהפטרות הנחמה-
בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ
וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'
כך בדיוק תראה הגאולה
ברגע שיקבע לנו משמיא יבוא לנו משיח
בדקה המדויקת בדיוק
שניה לא אחר כך
רגע אחד נהיה עדיין עמוק בגלות עם כל הצרות והמועקות,
וברגע השני תהיה גאולה שלמה.
׳׳בעתה – אחישנה׳׳…
רגע אחד אנחנו בבור בכאב בצרות בבעיות
בילד המאתגר בפרנסה המקרטעת בבן-זוג הבלתי מושלם
ורגע אחד הקדוש ברוך הוא מחליט שדיי לך להיות בעמק הבכא
ואור גדול של גאולה מציף אותך
רגע אחד אנחנו מתיסרים בכאב בשאלה של מי זוכר אותי כאן בכלל
ולמה זה אנוכי שכן קשה לנו להכיר במה שהוא למעלה מכיר ומכין לנו
ורגע אחר כך
בקץ של המקץ
בשניה שבה השם קבע
הוא אוסף אותך באהבה
בגאולה.
ולא.
הוא לא רק גואל אותנו מהבור
הוא לא רק מוציא אותנו מתוך השחור
הוא גם לא משאיר אותנו בבגדים הזנוחים
אלא מחליף שמלותינו ומקבצנו ברחמים
כי ברגע קטון עזבתיך
וברחמים גדולים אקבצך
הלואי הלואי
ובקרוב