"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – כפי שכולם יודעים הרי ב10 נסיונות נתנסה אברהם אבינו. וגם הציווי של "לך לך" הוא אחד מאותם עשרת נסיונות שנצטווה עליהם אברהם אבינו.
ורשי מפרש – לך לך – להנאתך ולטובתך.
בפרט שבהמשך, מיד אחרי הציווי של "לך לך" כתוב לנו את השכר שיקבל אברהם אבינו לאחר עמידתו בנסיון "ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה".
והשאלה הענקית שנשאלת היא: וכי נסיון יש כאן?? הרי באור כשדים, היכן שאברהם אבינו נולד – לא היה לו טוב. רצו לשרוף אותו ורדפו אותו אחר אמונתו בבורא. בציווי לך לך הקדוש ברוך הוא בעצמו מבטיח לו עולם נפלא. עולם בו יהיו לו ילדים – והרבה. יהיה לו כסף – והרבה. יהיה לו כבוד – והרבה. מה עוד בן אדם צריך כדי לא לרצות לצאת?? הרי ברור שאברהם אבינו יאסוף את בני ביתו וילך. איזה נסיון יש כאן? איזה גדלות יש כאן?
את אותה שאלה שואלים גם על המילים "כה אמר השם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" והשאלה הגדולה היא כמובן הרי במצרים היהודים נרדפו, סבלו, התינוקות שלהם נשחטו, לא היה להם כסף ובגדים והקדוש ברוך הוא הוציא אותם משם ביד רמה. לא ברור שהם הלכו אחריו? לא ברור שהם הסכימו ללכת במדבר העיקר לברוח ממצרים? מה הגדולה של עם ישראל שצריך לזכור להם את החסד הזה?
והתשובה היא שונה לחלוטין ממה שנראה לנו:
בספר "בני יששכר", מובא רמז יפה לשמו של אבר"ם – ראשי תיבות "ר'בות מ'חשבות ב'לב א'יש".
הניסיון שעמד בו אברהם אבינו היה ניסיון קשה עד מאוד: הוא שומע סדרת הבטחות ברורה מפי הקב"ה, אבל הוא לא יוצא לדרך בגלל ההבטחות המפתות והקורצות. אלא בגלל שה' יתברך ציוה אותו. זהו דבר קשה מנשוא ללכת בכוונה טהורה לקיים רצון ה' בלי שתתערב איזו מחשבה על הטוב הצפוי בסוף הדרך.
ודבר זה מלמדת אותנו התורה: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'", לא בגלל הנאה או שכר מכל סוג שהוא.
גם אצל בני ישראל – המילה מדבר מסמלת כלום. שומקום להאחז בו. לפעמים יהודי מחפש להאחז במשהו גשמי לאמונה שלו (לדוגמא הוא קונה כרטיס פיס כדי לקבל כסף באמונה שהשם יתן לו את זה או לוקח תרופה כדי להבריא באמונה שהקב"ה ירפא אותו) אבל כשאין כלום ואין במה להאחז נשאר רק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. נשארת רק האמונה ב 100% של אמונה וזה דבר גדול!
פעמים רבות חושב האדם שהוא יפעל כך, או שמא יעשה כך, כל זה במטרה להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו. אלא שהתורה היא נצחית, והקב"ה פונה לכל יהודי בקריאה רוחנית: "לך לך מארצך", תצא מרצונותיך הארציים, תבטל את רצונך להגיע ליעד פלוני או ללכת במסלול אלמוני, "אל הארץ אשר אראך". אני אקח אותך למקום הטוב ביותר בשבילך, גם אם נראה לך שאתה מפסיד מכך או ניזוק.
אל תחפש את האחיזה לאמונה שלך במשהו כזה או אחר. זכור את אברהם אביך אבר"ם שראשי התיבות של שמו- "רבות מחשבות בלב איש", כיצד לנהוג בדרך הטבע, אבל בסופו של דבר "ועצת ה' היא תקום".
