למה לא פותחים?

השבוע היה לנו את תשעה באב
ולצערינו טרם הגיע משיח
בכלל השנה, יצא לי המון פעמים להרגיש
שהנה אוטוטו הוא בא
עכשיו הוא בטוח יבוא
והאכזבה הזאת שמנפצת לך את הלב
על שהוא. לא. בא.
אמר איזה יהודי מבוגר לבעלי
אני מתבייש!
מתבייש שהגעתי לגיל בו הייתי בטוח שמשיח יגיע כבר
שאזכה לראותו
והוא עדין לא בא
מתבייש שבעוונותיי עדין לא זכינו לגאולה

והנה בתשעה באב היה היארצייט – יום ההילולא
של בעל החוזה מלובלין
והוא אומר על פרשת ואתחנן כך:
כתוב שהמלווה לחבירו ממון,
אל תהיה לו כנושה לרדוף אותו להחזיר
כלומר אל תתעלק עליו כל יום ותזכיר לו את החוב
תנדנד ותבקש שוב ושוב
 "אל תהיה לו כנושה לרדוף אותו להחזיר "
אבל אומר החוזה מלובלין – זה בבשר ודם כי אין לו לשלם
אבל הקב"ה שיש לו הכל ויכול הכל
תהיה לו כנושה
תהיה לו נושה בתפילתך!
אל תוותר!
תבקש תפציר תדרוש תתתחנן ותמשיך כך עוד ועוד

שאלה שבוכה ותשובה מתוקה

וכאן אנחנו מגיעות לתפילה של משה רבינו
ואתחנן אל השם ביום ההוא לאמור
משה רבינו רוצה להיכנס לארץ ישראל,ומתפלל 515 תפילות
עד שאומר לו הקב"ה רב לך
ולפני כמה שבועות קיבלתי מייל מחברה שמחוברת לרשימת התפוצה של סמינר בנות אלישבע
נראהלי כבר הבאתי משם משהו פעם
היתה שם שאלה מאד נוקבת של תלמידה
ששאלה כך:

ילד הולך לבית. דופק, דופק, דופק.
לא עונים לו.
הוא צועק שיפתחו לו,
יודע שיש מישהו בפנים.
לא פותחים לו.
מצלצל, מנסה שוב. דופפפקקקקק.
לא עונים לו.
בסוף,
אין לו כח כבר לדפוק.
אז הוא יושב ליד הדלת, ראשו בין רגליו המקופלות.
מחכה.
כששב לו הכוח, הוא מסתער שוב על הדלת.
מנענע את הידית, צועק, מתחנן: תפתחו ליייי!
לא פותחים לו.
התייאש.
הולך ילד בראש מורכן, עצוב.
ידיו כואבות מרוב דפיקות.
אולי ינסה בפעם אחרת.
אולי לא.
אולי לא רוצים לפתוח לו, אפילו שיש מישהו בפנים.
– – –
גם משה רבינו ממשיכה אותה תלמידה לשאול
מתפלל,
הוא מבקש, מתחנן, משתוקק להיכנס לארץ חמדה.
מעתיר, מפציר, חמש מאות וחמש עשרה פעמים.
בסוף נענה: רב לך. תפסיק לבקש.
לא תקבל את מבוקשך הפעם.

גם בת הקול שיצאה אחרי הריגת עשרת קדושי מלכות,
נענתה: אם אשמע עוד קול, אהפוך את העולם למים.
כי. גזרה היא מלפני.

ואני,
לא זכיתי שתשמע לי בת קול,
שיתגלה אליי מלאך
ויגיד לי:
רב לך.
בקשת הרבה, נכון.
אבל לא. הפעם – לא.
ואני –
ידיי כואבות מדפיקות, גרוני ניחר.
אולי רב לי?!

עד כאן שאלתה של התלמידה
(לא נגעתי בניסוח)
וזאת שאלה מאד מאד נוגעת

כי מצד אחד הבאתי את החוזה מלובלין שאומר
אבל הקב"ה שיש לו הכל ויכול הכל
תהיה לו נושה בתפילתך

מצד שני
כמה אפשר
אבאלה כמה אפשר
קרוב ל2000 שנות גלות ולא נושענו
גלות פרטית וגלות כללית
כמה בכינו עתרנו התפללנו התחננו צעקנו ביקשנו
אולי רב לנו?
אולי הקב"ה מהדהד אלינו בבת קול שאיננו שומעות
ומבקש מאיתנו להפסיק?
איך נדע?

תשובה גאונית בפשטותה ועמקותה

והנה תשובת המורה לתלמידה
אבל לפני כן תשובה של הרב שאול אלתר שליט"א
לילד ששאל בדיוק את אותה שאלה
והוא עונה לו תשובה מתוקה ודבש שנוגעת אלינו
למרות שהיא פונה לילד רך בשנים
וכך הוא כותב לו:

באמת בענין התפילה
גם גדולים בשנים חושבים
שהתפילה היא מעין מכונת משקאות
אשר בלחיצת כפתור יוצא בקבוק
והאמת שתפילה היא התחברות של האדם לבורא עולם
וכשיש לאדם קושי והוא מרגיש שרק רבונו של עולם יכול לעזור לו
ושופך ליבו לפניו
זה רגע של חיבור והרגשת השייכות לאב הרחמן
והיתכן לאמר שתפילות אינן עוזרות
???
הרי זו בדיוק תכליתם ומטרתם
לחבר!!
והחסרון שאדם מרגיש
הצורך בישועה זו או אחרת
הם כמו הגשמים שהיו מוכנים בבריאות עולם ולא יצאו עד שאדם הראשון התפלל
כי התפילה עיקרה חיבור
וחשוב
בנוהג שבעולם כשפקיד דוחה בקשה הוא זורק אותה לאשפה
אבל בשמים – כל תפילה יהודית יקרה כיהלום
וחלילה מלזורקה
וכל התפילות שמורות בגנזי המלך יתברך
ועוד תגיע שעתן לעזור ולסייע לך בכל מילי דמיטב
אברכך ילד
שהמתנה שנשלחה אליכם בצורת צרה וקושי
ושבגללה זכיתם בהרבה תפילות וקרבת השם
תמשיך בצורה אחרת של הודיה להשם על תשועתו הקרובה לבוא.

תשובת מורתית איכותית

וזה מדהים
כי זוהי גם היתה תשובת המורה לתלמידה על שאלה זו
היא כותבת לה כך
אף פעם אנחנו לא ילד מתוסכל שיושב בחוץ על המדרגות…
מה את חושבת?
שמי שנמצא שם בפנים לא פותח כי הוא קורא עיתון?
פותר סודוקו?
אדיש?
חרש, לא שומע?
כמה אטימות צריך בשביל לא לפתוח דלת לילד שדופק שנים ארוכות ומרות?
ה' אינו אף אחד מכל זה…
ה' חומל ומרחם ובוכה איתך יותר ממה שאת בוכה על עצמך…
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני…
את אף פעם לא בחוץ!!!!!!!!!!!
חבוקה ודבוקה,
אהובה וקשורה!
אני לדודי ועלי תשוקתו
בכל צרתם לו צר
כל התורה כולה מלאה פסוקים של אהבה.
אהבה נצחית.
אז אחרי שזה ברור,
ומחבק חזק,
אפשר לעבור הלאה…
חז"ל מסבירים על הפסוק:
"פתחו לי שערי צדק אבוא בם… זה השער לה', צדיקים יבואו בו"
כשיהודי עומד ומבקש שיפתחו לו…
זה בדיוק השער.
רגעי הקרבה, כשמתחננים ובוכים…
הרי בדיוק אז חבוקים ודבוקים.
"אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני" אומרים חז"ל: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם, אימתי אני אהובה לפניך? בשעה שאתה שומע קול תחנוני".
לא כתוב בשעה שמתמלאות משאלות הלב, בשעה שאני מתחננת.
תמיד בפנים.
עד מתי?
עד שתיעני.
"והיה כי הרבתה להתפלל" – מכאן שכל המרבה בתפילה נענה.
אין סוף לתפילה.
כי היא עצמה התכלית ולא האמצעי.
זהו זמן החיבור בעצמו.

וזה כל כך מרגש
כל כך מרומם ומחבר
לחשוב על זה
להרגיש את זה
להכניס את זה פנימה לעצמות

תמיד שמע ישראל

בפרשה שלנו כתוב שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד
רשי מסביר שמע ישראל – בכל לשון שאתה מדבר תאמר שמע ישראל
אומר על כך השפת אמת
שכל השמיעות שנשמעים אל האדם צריך לשמוע בהם רק קול אחד
השם אלוקינו השם אחד

כל פעם שאנחנו עומדות בתפילה
כל פעם שאנחנו קוראות עתירה
כל פעם שיש לנו משהו שמכווץ לנו את הלב
שדוקר שמחשיך שמקרר שכואב
השמיעה שלנו היא  לכיון אחד
השם אלוקינו השם אחד
החיבוק האלוקי
הקירבה
והקריאה
היא סיבת הפירוד
שחפץ הוא בתפילתך
בקרבתך
והיא גם תהייה אי"ה סיבת האיחוד

שנזכה בקרוב ממש
להתגשמות נבואת הנחמה
ט עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן,
הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם;
הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.
 י הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ;
הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו
ויבוא משיח אל היכלו עכשיו!!
רק אל תפסיקו להתחנן
בבקשה.