לצאת החוצה כדי להיכנס פנימה

"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים,
אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
וְהֶאֱמִן בהשם ויחשב לו לצדקה"

אברהם ושרה מצפים לבן
הקבה מבטיח להם
"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה" (בראשית יג, טז),
אבל הישועה עדין לא מגיעה
ובסיום מלחמת המלכים אברהם אבינו אומר להקב"ה
: "השם אלוקים מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי",
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע" (טו, ב-ג),
מה עושה הקבה על טענה זו?
הוא מוציא אותו החוצה
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים,
אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם,
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ",
ומה קורה מיד אח"כ
"וְהֶאֱמִן בהשם ויחשב לו לצדקה"
כלומר תחושת האמונה במציאות ההבטחה הגיע לאחר פסוק זה

אם כן שאלתינו היא
מה יש בפסוק הזה שמחזק כל כך את האמונה?
שימו לב-
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה,
וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים,
יש כאן יציאה החוצה
ויש כאן הבטה והתכנסות פנימה.

מחוץ או מבפנים

רבי שמשון רפאל הירש כותב על הפסוק הזה מאמר נפלא:
"אברהם התייאש מתקוותו לבן,
ואכן בדרך הטבע לא יכל עוד לצפות לברכת אב.
באותה שעה הוציא אותו הקדוש ברוך הוא ואמר לו –
הבט נא השמימה!
שם בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ,
בארץ אין אנו רואים בריה שנבראה במישרין בידי השם,
כל מה שאנו רואים בארץ נולד מנבראים אחרים,
איננו במישרין יציר כפיו של אלוקים,
אלא השתלשל מיצורים אחרים ונגרם דרך נתונים טבעיים.
[כלומר כאן בארץ אלוקים מנהיג את העולם בטבע,
ובדרך הטבע אנחנו נוצרנו מאב ואם,
גדלנו וגודלנו בצורה טבעית
הבננה שבידנו נוצרה משיח שגדל על הקרקע והוציא פירות
הכסף שבחשבון העוש שלנו נכנס מחברת הביטוח שניהלה את התיק
הצלחנו בלימודים כי השקענו הרבה והתנהגנו כמצופה
זה הכל גלגלים וסיבות שמסתובבים עם סיבות
כמו גלגלי שיניים של שעון
אז ברור שאנו יודעות שכל מה ששלנו זה מאת השם
אך הידיעה הזאת הרבה יותר נסתרת
ואנו נזקקות לעבודה רוחנית
כדי לראות בכל רגב אדמה, בכל פרי, ומטבע את כבוד מלכותו].

לכן ממשיך הרב הירש ואומר
במסגרת הנסיבות הארציות,
בהם הכל נגרם מסיבות נתונות, טבעיות,
חסרו כל הנתונים כדי להוסיף ולזכות לבן.
לכן הראה לו הקב"ה את השמים.
שם, בשמים, קיים עולם שונה,
שם אנחנו רואים מעשה בראשית,
שם הכל נברא במישרין בידי השם.

והוא מסיים את מאמרו במילים:
והרוצה לראות מציאות שנבראה בכוח השם,
במישרין ובלא תיווך –
יסתכל בכוכבים,
ישא עיניו השמימה ויראה עולם שנברא במישרין בידי השם".
עד כאן לשונו

סיבוב הגלגל בעולם

וזה כל כך ברור פתאום
איך גם הרב הירש
וגם רבינו בחיי בשער הביטחון
מביא את זה כל כך הרבה פעמים
איך כאן בארץ הקב"ה סיבב שהכל יתקיים בדרך הטבע
אבל צריך לזכור מי המסובב הראשי של הטבע הזה
מי מחזיק את הגלגל
מי הוא בעל הבירה

אני רוצה לשתף במשהו אישי שהיה לי השבוע
משהו מרגש מאד שאותי באופן אישי חיזק מאד
וכשקראתי את הדבר תורה של הרב הירש
אמרתי לעצמי
בינגו
זה הכל מסתדר לי בפאזל אחד ענק

השבוע יום ראשון למדת בקבוצה את שער הביטחון
אנחנו אוחזים בפרק ג
ויש שם כמה תנאים והקדמות
שכאשר בן אדם ידע אותם יהיה בטחונו בהשם מושלם
והוא מביא בתנאי הראשון ידיעה של כמה סיבות
שאחת מהם היא:
" שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם
וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו
כמו שאמר הכתוב (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך."

כלומר הוא אומר
שבורא עולם מרחם על האדם יותר מכל מרחם אחר בעולם,
וכל הרחמים והחמלה שיש לבני אדם בליבותיהם על אחרים
זה בעצם בזכות הכח שהם מקבלים ממנו יתברך
כמו שכתוב: "ונתן לך רחמים וריחמך"

והבאנו מכך מסקנה מאד מאד מרגשת
שבעצם
בכל פעם שמצאנו חן בעיני מישהו,
בכל פעם שמישהו החמיא לנו, הוקיר אותנו, חמל עלינו, נתן לנו צומי 🙂
אין זאת אלא דרך הבורא לבטא את אהבתו אלינו.
אם חבר החמיא לנו, אם נעשתה לנו מחווה, אם מישהו חשב עלינו
יש לכך סיבה אחת:
בורא עולם גילה כלפינו אהבה ורחמים ושלח לנו שפע ואור
באמצעות האנשים אלו.

כלומר, המחוות של הסובבים אותנו אינן אלא תוצאות.
מי שמניע את הגלגל האחורי ושלח אותם אלינו בצורה טבעית
זה הכל הבורא בעצמו ורחמיו

איך אנחנו יודעים?
פשוט מאד רבינו בחיי כותב במפורש
"שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם,
וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו – כולם הם מרחמי האל וחמלתו"

שיתוף אישי

ועכשיו לשיתוף המרגש שהיה לי בעקבות זה אתמול
אתמול, ירדתי במעלית של הבנין שלנו
והייתי מותשת עד כלות
היו לי המון ענינים לסדר
עברתי שבוע עמוס שמגיע אחרי חודש עמוס
מחכה לי שבוע עמוס עוד יותר
ונוסף על זה עשינו איזו טובה למישהו
שהוסיפה לי משא לא פשוט של עבודה פיזית וטכנית
והסתכלתי על עצמי ועל הפנים העיפות שלי
ואמרתי לעצמי
"היי, מישהו מוקיר אותך על זה?"
"מישהו מעריך את הצעד שעשית"
אז נכון שאמרו לי תודה רבה וכו'
אבל זאת טובה נסתרת אף אחד לא יודע ממנה
ולא אמור לדעת
ואת עובדת כל כך קשה
ומי יוקיר אותך על זה
מי יטפח לך על השכם ויגיד לך וואו את ענקית
את גדולה מהחיים
את מדהימה
והרגשתי שזה חסר לי
חסר מאד
אז הסתכלתי על עצמי במראה
זה נשמצע הזוי שכל זה נעשה במעלית
אבל אל תשכחו שמחשבות זה משהו שעובר מהר
והמעלית שלנו זה הייצור שיש לו הכי הרבה זמן
עולה ויורד לאט בשאנטי כזה 🙂
בקיצור, אני מסתכלת על עצמי וטופחת לעצמי על השכם
אומרת לעצמי שאני מוקירה את עצמי
ומה שעשיתי היה הנכון והטוב
איך אורים "אם אין אני לי מוקיר לי"
אני עושה פה תהליך של הוקרה עצמית
אבל חוץ מכמה דמעות של עיפות לא הצלחתי לייצר לעצמי הוקרה
הייתי סחוטה ועיפה
ואמרתי רבונו של עולם תשלח לי אתה הוקרה
אני יודעת שאתה מעריך אותי
אז תשלח לי אתה
זה הרי הכל ממך
אז גם ההוקרה שלי כלפי עצמי היא ממך
ואם אני לא מצליחה לעשות זאת אז תעשה את זה אתה
תוקיר אותי בבקשה

ותקשיבו,
אתם לא חייבים להאמין לי
אבל זה היה הסיפור
ואני מספרת אותו מכלי ראשון כמו שאוהבים לספר
אני יוצאת מהמעלית
ופוגשת את נשואת ההוקרה
כלומר זאת שעשינו לה את הטובה הגדולה הזאת
והיא שופכת עלי צרור של מילים טובות ומחבקות
מודה ומתוודה ומספרת כמה שלוה ורוגע זה הביא להם הביתה
כמה היא מודה לי
וכמה אני מקסימה וטובה ומדהימה וכו'

וזה היה חיבוק כל כך שמיימי
כל כך ברור
שנעמדתי על מקומי מצומררת
אמרתי רבונו של עולם תודה
תודה ששלחת לי אותה צינור של מילים טובות עבורי
כח שאותה אחת קיבלה ממך ונשלחה אלי בדיוק בזמן הכל כך מדויק עבורי

מאחלת לכם ג"כ לחוות את הטוב הזה
לצאת החוצה אל השמים
לראות את האלוקות מדברת מתוכה
ולהתבונן אל תוככי הלב שלכם
ולהכניס אותה עמוק עמוק פנימה
ולהבין שהכל נעשה ברצונו יתברך