כתוב בפרש כי תצא שאיש הירא ורך הלבב לא יצא למלחמת רשות
למלחמת מצווה חייבים לצאת למרות הפחד
אבל למלחמת רשות שואלים לפני כן
ואיש הירא ורך הלבב נשאר בבית
וזה פשוט בשביל לא להפיל מורך על החיילים האחרים
ולגרום להם לפחד גם כן
גם בחודש אלול יש את העניין של הפחד
כולנו מכירות את הפסוק "אריה ישאג מי לא ירא"
כלומר בזמני אריה שזה ר"ת אלול ראש השנה יום כיפור והושענה רבא – מי לא יפחד
שכן משמע וברור מהפסוק שצריך לפחד הרי אנחנו באלול
ובאלול אפילו דגים שבמים רועדים
אתם מפחדים מאלול??
אז יש לי שאלה קשה וקצת לא נעימה
אתם מפחדים מאלול?
יש לכם רעידה פנימית חסרת מנוחה?
אתם מרגישים תזיזיתיים בימים הללו
משהו כמו דגים רועדים?
שזה בעצם מה שצריך היה לקרות…
בואו נהיה כנים
אנחנו מפחדים מאלול כי ראש השנה מתקרב
כי יש לנו עומס של הכנות לחגים ואירוחים
כי תכף יום הדין והקדוש ברוך הוא ידון אותנו לשנה חדשה
כי "תכלה שנה וקללותיה" ואנחנו נורא רוצים את "תחל שנה וברכותיה"
אנחנו אולי מפחדים מעצם היום של ראש השנה ומהדין
אבל פחד אמיתי חזק כזה מעצם היותו של החודש
מעצם מהותו שזה קירבת השם – והמלך בשדה?
נראהלי (הלואי ואני טועה) מעטים מרגישים כך
בכלל, היום בעידן אסוכלת ההכלה והאהבה לילדים
לא מלחיצים את הילדים שצריך לפחד מהקדוש ברוך
לא מכניסים להם פחד אלולי מצמית
אלא בעיקר מספרים להם כמה המלך אוהב אותם
כמה השם קרוב אלינו
וכמה ניתן לבקש ממנו והוא ייתן
אז ראיתי חידוש יפה שמחבר בין 2 האסכולות הללו
ובעצם מסביר עד כמה להרגיש פחד וקרבה זה הא הא תליא
עד כמה הפחד האלולי אינו מנוגד לקרבה של אני לדודי ודודי לי
אריה בשדה ומלך בשכונה
אדם פוגש אריה ברחובה של עיר, והוא מתמלא בפחד ובחרדה נוראה, הרי זה הדבר הכי מפחיד שרק יכול להיות.
מאידך אדם הולך לגן החיות כדי לפגוש באריה, ומשלם דמי כניסה, והוא כולו מלא הנאה ושמחה בראותו את האריה מלך החיות, והפחד והמורא ממנו והלאה.
מה קרה מה ההבדל?
פשוט מאד
ברחובה של עיר אדם מפחד משום שאין מחיצה בינו לבין האריה,
אבל בגן החיות אין האדם מפחד בגלל המחיצה המפרידה בינו לבין האריה.
זה בדיוק ההסבר על מה שקורה לנו בחודש אלול
בחודש אלול המלך בשדה הוא קרוב אלינו
אין מחיצה בינו לביננו
ואנשים גדולים וצדיקים
שחשים את עוצמת הקירבה
שמבינים עד כמה הקדוש ברוך הוא כאן לידם ללא מחיצות
חשים פחד נורא
המלך בשדה האריה הגדול כאן ללא מחיצה
וזה מפחיד
מפחיד ומשתק אבל גם קרוב קרוב קרוב ומחבר
קרוב כמו שלא היה קרוב באף חודש וזמן מחודשי השנה האחרים
ומי שלא מרגיש פחד?
מי שעדין לא מרגיש את הרעידה האלולית
משמע יש לו עדיין מחיצה בינו לבין קודשא בריך הוא
הוא עדין נמצא בגן החיות
הוא לא מרגיש את הקרבה הגדולה
הוא לא מפחד
וזהו בעצם מבחן הפחד העצמי של אלול 🙂
אז אני מאחלת לכם
שבת שלום מבורכת ושמחה
חודש אלול מירא וחסר מחיצות
ואני ואתם
קרבת אלוקים – וטוב
חידוש אישי לסיום
וחידוש קטן שלי בנושא 🙂
משהו שעלה לי תוך כדי שהכנתי את הדבר תורה
אמרנו שכתוב בפרשה שאיש הירא ורך הלבב לא יצא למלחמת רשות
ולמלחמת מצווה חייבים לצאת למרות הפחד
בחודש אלול אנחנו אומרים את הפרק לדוד השם אורי וישעי ממי ירא. השם מעוז חיי ממי אפחד?
כלומר המלך קרוב אלינו ואין לנו ממה לפחד
בטחוני בצורי הוא אוצרי ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לעומת זאת כמו שהזכרנו מקודם יש פסוק נוסף שמדמה את אלול לאריה ואומר אריה ישאג מי לא ירא
כלומר מי לא יפחד
שהרי משמע וברור מהפסוק שצריך לפחד כי אנחנו באלול
ואלול אפילו דגים שבמים רועדים
אז לירא או לא לירא?
והתשובה – כמו שאמרתי מראש חידוש שלי דוקא 🙂
תלוי באיזו מלחמה אתה נמצא
במלחמת רשות או חובה
במלחמת רשות מי שמפחד חוזר הביתה
כאן אין מקום לפחד
בחיי היומיום, בקלאסיקה של החיים שלך במבצעי הכל בשקל שסובבים אותך
ממי וממה יש לך לפחד
ואם אתה מפחד תחזור הביתה תעשה בדק בית איפה אתה ביחס למידת האמונה שלך בו
השם הרי אורי וישעי והוא הנותן, הוא המעניק והוא המלך רחום והחנון
ואם כך ממי תרא?
מה לך וממי יש לך לפחד?
זוהי מלחמת רשות.
אבל במלחמת מצווה
כשאתה צריך לעמוד על היצר
לנצח אותו,
כשאתה יוצא למלחמה על הרוחניות שלך
אריה ישאג מי לא ירא
צריך לדאוג
ולדאוג הרבה
לא להישאר שאנן ובטוח
'נו טוב, אני בן של מלך, הקבה אוהב אותי הוא ירחם עלי
ובודאי יכתוב אותי לשנה טובה'
'הקדוש ברוך הוא מבין כמה קשה לי הוא רוצה בטובתי
אז יאלה נחפף במצוות'
לא בן מלך יקר שלי!
זאת לא הדרך להיות נסיך של אבא
במלחמת מצווה יש טעם לפחדנות
היא מותרת ומובנת ואפילו מתקבלת בטוב
שנזכה.
