מגמגום לנאום

וכך פותחת לנו הפרשה
אלה הדברים אשר דיבר משה לעיני בני ישראל
אלה הדברים
רגע,
משהו מדגדג לנו בזיכרון
משה רבינו אומר על עצמו אלה הדברים אשר דיבר
כשרק לפני ארבעים ומשהו שנים
בתחילת המסע שלו בהנהגה
הוא אמר משה להקב"ה
'לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי… כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי'. והנה עכשיו לקראת סיום
הוא נפרד מהעם
ופותח דוקא במילים:
 אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וכוט'

איפה הערלות שפתים?
איפה כבדות הפה?
פתאום כל זה כלא היה
והבנ"א שבהתחלה לא ידע לפצות פה
מגמגם
עם קשיי דיבור
הוא פתאום הופך לנו לדרשן
ספר שלם שכולו דיבורים על שמו
מילים כדורבנות.

וזה מדהים כמה כח נותן לנו התפקיד
כמה עוצמות יש בשליחות
כמה גמישות יש ביכולות שלנו
מעבר לציפיות
מעבר לדמיונות
מעבר לכל מה שאנחנו חושבות שאנחנו יכולות להשיג

הקושי הוא המקפצה

משה רבינו  של אז לא חלם שהוא יצליח להגיע למצב של
 אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וכוט'
והאמון שהוא קיבל מהקב"ה מכח התפקיד שלו
עשה את זה
ושלא תחשבו
זה לא שהקב"ה עשה לו נס והוא הפך להיות רהוט בדיבור
להפך
יש נידון שלם אם הוא נרפא בזמן קבלת התורה
כשכל החולים נרפאו
וכשהוא כבר היה בשיא הנהגתו
ובדרשות הרן הוא מביא שהסיבה שמשה נשאר כבר פה וכבד לשון
היא כדי שלא יחשבו שעם ישראל נמשך אחר צחות לשונו
אלא רק בגלל שהשם הולך מגרונו
ולפי גרסא זו גם לעתיד לבוא משה ישאר כבד פה
ואליהו הנביא ישמש לו כמתורגמן
כך שברור שלא זה מה שגרם לו להיות איש דברים
אלא הפוך
אנחנו רואות פה תעצומות של מנהיג
של אדם
שלמרות הקושי
למרות האיבחון הקשוח של בנ"א מגמגם
הוא לוקח ע"ע את תפקיד הנביא
המושיע
ומצליח להגיע לרמה כזו של דיבור
שספר שלם בתורה מדברר אותו
והוא לא סתם מדבר
הוא נותן חתיכת שמועס לעם
מוסר השכל
מדבר בפאתוס
מסביר, מחנך, מדגים, מברך
הכל
לא בוחל בשום צורת דיבור
ה
מגמגם הזה
וזה מראה לנו כמה לפעמים הכוחות שלנו לא מנוצלים
כמה לפעמים האיבחון שנתנותוקע לנו את הדרך
גורם לנו לוותר
עוד לפני שבכלל התחלנו את המסע
וזה כל כך חבל

לדעת לקבל תוכחה

יותר מזה
משה רבינו אומר בפרשה דברים של תוכחה
המילה דברים בד"כ מתקשרת לדיבורים קשים
כתוב בילקוט שמעוני
אשר דיבר משה אל כל ישראל
מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות
מה פירוש ויכולין לעמוד בתוכחות
כנראה שזה באמת שייך לדור של פעם
כי היום על מי אנחנו יכולים להגיד שהוא יכול לעמוד בתוכחה?
השם ישמור אם רק נגיד מילה מחוץ לפוצי מוצי המוכר
כל ספרי הפסיכולוגיה ידונו אותנו לחובה
יהפכו את ההורות שלנו למורעלת
ונידון אל עמוד הקלון
תוכחה?
מוסר?
אאוט
 “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ” (ויקרא י”ט י”ז).
איפה זה כתוב בכלל?

אמר רבי עקיבא,
“תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח” (ערכין ט”ז ב’),
ואם הוא אמר כך על דורו,
מה נאמר אנחנו בדור שלנו?
היום זה אהבה
הכלה
הבנה
חיבוקים
לבבות ונשיקות
הרבה מרשמלו מתוק ודביק
הרבה חום
המון
אבל רק חום של אהבה
חום של תוכחה
נייט
לא אצלינו בשכונה

וזה כבר מצריך איזון
בפירוש מצריך איזון
כי איך לאמר בעדינות?
איבדנו את זה
וכשאני אומרת איבדנו את זה
אני מדברת בעיקר על עצמי
תמיד זה על עצמי
אתן רק שומעות סבילות
אם זה לא היה על עצמי
לא הייתי מסוגלת להכין את הדבר תורה שלי
כי כדי להעביר משהו חייבים להרגיש את זה בפנוכו
שיהיה שם את החיבור הקליקי ביננו
אז אני מזכירה לעצמי שתוכחה היא מחויבת המציאות
וכמו שאמר הילקוט שמעוני
מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות
איך עומדים בתוכחות?
איך מוכיחים?
תורה היא ולימוד היא צריכה
הן מצד המוכיח
והן מצד מקבל התוכחה
אבל זה אפשרי
כי יש מקום לתוכחה ביהדות

הגמרא במסכת שבת אומרת
“לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה,
שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה,
מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה,
אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה” (שבת קי“ט ב‘).
ואם כך “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו” (יומא א’ א’).
הרי שסיבת החורבן תקפה גם לדור שלנו
חסר לנו את המוכיחים בשער
המוכיחים האמיתים
שיודעים להוכיח
המנהיגים האמיתים
שהתוככחת שלהם מגיעה ממקום נקי
ממקום טהור
חסר לנו את עצמינו המוכחים
שיכולים לעמוד בתוכחה ולקבל אותה
שמוכנים לשמוע להפנים וגם לתקן
חסר לנו את האיכה

כי מה היתה התוכחה הראשונה בחומש?
וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃
וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃
איכה
היא מילת התוכחה הראשונה שנמצאת בתנך
איכה זו תוכחה רמוזה
היא נותנת לבנ"א שהות לחשוב היכן הוא
מה מעשיו
ומה עליו לתקן
וזורקת אליו את הכדור
בלי לבייש
בלי לדשדש
באיכה האדם הראשון הבין מייד
ותגובתו לאלוקים היתה
וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃
לא ממשיך להתחבא
לא סותר
לא מתעלם
מגיב
עונה
ומקבל

אומרים חזל
כל איכה
כל איכה הוא לשון תוכחה
ולכן גם בפרשה
משה רבינו אומר
איכה אשא לבדי טורחכם ומשאיכם
את האיכה
את התוכחה שלכם אשא לבדי
כי איכה תמיד יושבת בדד
איכה ישבה בדד

ועל זה אומרים חזל
אילו הייתם שומעים לתוכחת משה
באיכה אשא לבדי
ששם הוכיח אותם על שנאת חינם
לא הייתם זקוקים לאיכה ישבה בדד
ולסיבות שגרמו לחורבן בית המקדש

אילו היינו
לא היינו
אבל אנחנו כאן
אחרי כמעט 2000 שנות גלות
רוצים כבר לסיים את מסע האיכה
לקחת מוסר
לאמץ תוכחה
להאמין בכח שיש לנו
ולפרוץ את גבולות הלא יכולה
הלא מסוגלת
לעשות את מה שקשה
להוכיח
ולהנכיח
קודם כל את עצמי
לנסות לתקן את האני שלי
ואי"ה
אם כל אחת מאיתנו
תתקן משהו קטן מעצמה
הרי שהעולם יגיע סוף סוף לתיקונו
ונזכה ל
מה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר
מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב
מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה
אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ.

הלואי הלואי בקרוב
שבת שלום
רבקי