בפרשת ויקרא שאנו קוראים השבוע כתוב:
"ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו ….ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל "
מסביר רש"י הקדוש: קורבנו של העני זה עוף. שכן אין לו כסף לקנות בקר. וכאשר מביא העני את העוף מקריבים אותו בשלמות כולל הכנפיים, למרות שהריח של השערות שנשארות על הכנפים לא טוב.
אולם הסיבה שאת קורבנו של העני מקבלים בצורה מושלמת היא המשך הפסוק: "לא יבדיל". המילים "לא יבדיל כתובות גם בקורבנו של בן הבקר – שזהו קורבנו של העשיר.
רצה לאמר שהקדוש ברוך הוא מחשיב את קורבנו של העני בדיוק כמו את קורבנו של העשיר
ואפילו יתרה מזה בקורבנו של העני הוא מקבל אותו בשלמות ללא חלוקה ומריטה של השערות (מה שאין כן בקורבן הפר ) וזה מאחר והקדוש ברוך הוא כל כך מחשיב את קורבנו של העני שהובא במסירות נפש, עד שהוא לא מוותר על שום דבר ממנו.
מסופר שכאשר הציעו לאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע כלה לבנו, רבי מרדכי, היה זה שידוך ממשפחת רבנים ידועה ומכובדת, שגם היתה משופעת בעושר. מובן שבני המשפחה צדדו מאד בעד הצעת השידוך הזו שהיתה נראית מושלמת מכל הצדדים.
אך לאחר מחשבה פסל האדמו"ר את השידוך, כשהוא מנמק: כאשר בני רבי מרדכי יקום בבוקר מתוך ידיעה שהוא מסודר לגמרי מבחינה כלכלית, הוא לא ירגיש תלוי לחלוטין בבורא עולם. מאידך, כאשר הוא יידע שכל יום מחדש הוא נזקק לחסדי הבורא שיפרנס אותו ואת משפחתו, הוא יהיה בכל יום וכל שעה הרבה יותר מחובר ותלוי בבורא.
קורבן הוא מלשון קירבה. הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בקורבנינו כאשר אין בזה כוונה או מהות של בקשה ותפילה.
הקורבן אמור לקרב אותנו לאבינו שבשמים והדרך עוברת בלב שלנו.
היום, כשלצערינו אין לנו בית מקדש כתוב "ונשלמה פרים שפתינו" הפה שלנו שמתפלל לאלוקים – הוא זה שמשלים את הקורבנות.
וכדי לזכות לקרבת השם למהות של הקרבת הקורבן עלינו לזכור קודם כל את הכוונה
בימים הללו של ערב פסח ומגפת הקורונה, דווקא כשאין הכל, הבריאות – בספק, והפרנסה קצת דחוקה – התפילה, הבקשה והתחברות להשם, חשובות ונשגבות ביותר.
ומתוך קירבה גדולה להשם יתברך נתפלל שהקב"ה יקבל בשלמות את תפילתנו, תפילת לעני כי יעטוף, בעטיפה מושלמת של חן וחסד ורחמים.
