השבוע אי"ה נקרא את פרשת וזאת הברכה
שנקראת תמיד בחג שמחת תורה
והיא הפרשה האחרונה בחומש
ומיד לאחריה יקראו גם את הפסוקים הראשונים מפרשת בראשית
כאשר עוד השבוע בשבת הקרובה נקרא את פרשת בראשית במלואה
בשבת בראשית
סוף שלא מסתיים
והתחלה שלא באמת מתחילה
כי היא חיינו ואורך ימינו
כי היא חיינו לרוחב החיים שלנו היא המרכז של החיים שלנו
ואורך ימינו
צועדת איתנו לאורך
כל הזמן
לא מתחילה ולא נגמרת
LOOP שלא מסתיים לעולם
אגב משהו יפה לפתוח בו את הפרשה
וזאת הברכה נקראת אחרי הרבה תוכחות של משה רבינו לעם ישראל
והמילים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל
ראשי תיבות ואהבם
תוכחות, קללות, מילים קשות כדורבנות
זה לא באמת הסיפור
ואהבם
כי בסופו של דבר לפני אחרי ובאמצע
צריך לזכור את אהבתו של השם אלינו תמיד!!
למה עוד?
שמחה תורה.
מה המהות של החג?
מה הקשר שלו?
למה בכלל הוא קיים?
ועוד מועד שעומד בפני עצמו
אנחנו הרי מברכים עליו בהדלקת נרות בברכת שהחיינו
חג ממש
אז ידוע המדרש
על הפסוק
ביום השמיני עצרת תהייה לכם)במדבר כט לה(
איתא במדרש –
עצרתי אתכם לפניי,
כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים
כיון שהגיע זמנו אמר
בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם.
ונשאלת השאלה
מה יעזור כבר היום האחד ההוא
מה יש ביום הזה שיכול לנחם את המלך
ומה הרווח שיש לנו בו
הרי אדרבה
עכשיו יותר קשה להיפרד לא?
אלא אני אביא רעיון אחר על פסוק אחר
ותכף אחזור לכאן ונסביר את התמיהה העולה
אחד המרבה ואחד הממעיט
יש ציווי על סוכות
ושמחת בחגך והיית אך שמח
חז"ל (פסחים עא.) דרשו:
"והיית אך שמח – לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה
שהוא חג שמיני עצרת".
הקשו המפרשים הרי כתוב והיית אך שמח
ובד"כ אך בא למעט
איך פתאום במסכת פסחים כותבים לנו שאך בא לרבות את ליל יו"ט האחרון לשמחה?
איך פתאום מילה שבאה למעט – באה לרבות?
מתרץ על זה הגר"א: (הגאון רבי אליהו מוילנא) תירוץ נפלא!
הוא אומר כך, שהכונה היא
שביו"ט הראשון יש עוד מצוות מלבד השמחה
יש מצוות סוכה
יש מצוות לולב וארבעת המינים
יש מצוות ניסוך המים בקרוב ובמהרה
כלומר יש לנו עוד מצוות שמגיעות אלינו עם הסוכה
אולם בליל יום טוב האחרון
בשמיני עצרת שמחת תורה
והיית אך שמח
נשארת לנו רק השמחה
אך בא למעט
אין עוד מצוות שנשארות איתנו
והיית אך שמח
המצווה היחידה של החג היא:
לשמוח
לשמוח ורק לשמוח
כלומר כשאנחנו מתמעטים משאר המצוות שהיו לנו עד כה
ונותרת לנו רק השמחה
לכן דברי הגמרא במסכת פסחים נכונה
כי ברגע שאנחנו מתמעטים משאר המצוות
ונשארת רק מצווה אחת
הרי שממילא היא מתרבית והולכת וגדלה
כי אנחנו כבר לא עסוקים בעוד מצוות
נשארת לנו רק השמחה
והיא מתרבה
ולכן והיית אך שמח
לרבות לילי יום טוב האחרון חג שמיני עצרת שמחת תורה
איזה תירוץ מהמם שזה
והוא מסביר לנו כל כך חזק את השאלה ששאלנו בהתחלה
מה יעזור לנו היום האחרון בזמני פרידה
מה יש בו שהקבה נתן לנו עוד יום אחד לפרידתו מאיתנו
מה הרווחנו בזה שנשארנו עוד יום אחד,
הרי אדרבה יותר קשה להיפרד אח"כ?
והתשובה,
את הסוכה מקפלים
את הסכך מגלגלים
את הקישוטים שומרים
ואת הערבות זורקים (עלה אחד אל תשכחו לשמור כסגולה לשמירה)
באתרוג נוגסים (למי שלא יודעת זאת סגולה ללידה קלה לנשוך את הפיטם)
ומרתיחים ומבשלים ושולקים
ומה נשאר?
מה ישאר לנו לכל החורף הקר?
פה נתן לנו אבינו שבשמים מתנה נפלאה
חג שמחת תורה
חג בו אוריתא וישראל וקודשא בריך הוא חד
כי התורה לא הולכת למחסן
היא לא מתגלגלת לפינה
ולא מכינים ממנה ליקר או ריבה
התורה נשארת איתנו כאן
ובלילות החורף הארוכים היא לצידנו איתן
נגילה ונשמחה בך!!
לנצח איתך!
נשארת איתנו
יוצא שחג שמחת תורה הוא חג הדבקות בהקדוש ברוך הוא
חג החיבור לאלוקינו
ואין חיבור יותר גדול מאשר חיבור דרך התורה
ואם היינו חושבים שמהות החג זה הסיום של חמשת החומשים
הרי שלא היינו רוקדים הקפות בלילה
כי רק בבוקר מסיימים את התורה
בקריאת התורה
ובעצם זה שאנחנו רוקדים גם בלילה יחד עם התורה
אנחנו מעידים
שלא סיום התורה הוא עיקר החג
אלא התורה עצמה
הקדוש ברוך עצמו
החיבור שלנו אליו
כמו שכותב הרמחל בנפש החיים:
"קודשא בריך הוא אורייתא וישראל כולא חד"
הם הם מהות החג
אפילו בהקדמה להקפות אנחנו מציינים זאת:
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ:
לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹקִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶֹיךָ:
יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְֹמַח ה' בְּמַעֲשָֹיו:
כל הפסוקים הלו לא מדברים בכהו זה על סיום התורה
אלא להגיד שבחו של מקום
לקלס את מי שאמר והיה העולם
מי שקשה עלינו פרידתו מאיתנו
שכן כל תכלית הריקודים היא להגיע ל
"ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם".
חזק חזק ונתחזק
באיחולי חג מחובר ומלא שמחה
חג אמת בלי מכאוב צער ומצוקה
שנזכה לפתוח שנה מבראשית
להיפגש בירושלים מול לשכת הגזית
בקרוב והלואי!!
