וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
דַּבֵּ֤ר אֶל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם:
יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהוָֹ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ:
יָאֵ֨ר יְהוָֹ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ:
יִשָּׂ֨א יְהוָֹ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:
וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרֲכֵֽם:
ברכה יפה ומדהימה
שמתמצת ב3 פסוקים את אהבתו של השם אלינו
ושולחת אלינו שפע אדיר מאין כמותו
שימו לב מה כתוב כאן
דבר אל אהרון ואל בניו לאמור
כה תברכו את בני ישראל
ובסוף כתוב
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
מיהו, אם כן, המברך?
הקדוש ברוך הוא האומר "ואני אברכם"
או הכהנים שלהם נאמר "כה תברכו את בני ישראל"?
למעשה, כאשר מקשיבים לתוכן הברכה
השאלה הזאת נפתרת מאליה
שכן הכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך"
אם כן ברור שהקדוש ברוך הוא מברך את ישראל
והכהנים משמשים כצינור להעברת הברכה
והמברך יתברך בכפל כפלים
אולם בסוף כשכתוב
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
על המילים "ואני אברכם"
נחלקו חכמי ישראל מיהו המברך ואת מי
רבי ישמעאל מסכים עם הטענה
כי עם ישראל מתברכים מהקב"ה באמצעות ברכת הכהנים
אך הוא שואל
מי מברך את הכהנים עצמם?
ועונה
לכן כתוב בסוף "ואני אברכם"
כי למרות שהכהנים כלולים בברכת הקב"ה לעם ישראל
שהרי הם בכלל עם ישראל
אולם ברגע שהם מעניקים ברכה לקהל
ברגע שהם הופכים לצינור של שפע ונתינה להעביר טוב ואהבה לכלל
הרי שהם זוכים לברכה נוספת.
ברכה שניתנת לכל מי שמברך את הזולת
ואני אברכם.
כי אדם (וכל אדם) שמעניק מעצמו לאחרים
שמברך
שכורך
שנותן
ומפרגן
שחושב
שאוהב
שכואב
שעינו פקוחה
וליבו רחב
וידו פשוטה
למרחב
אדם כזה שלא אכפת לו אם חברו ירויח
שנהנה גם כשהשני מנצח
שליבו טוב בברכה
והוא כולו חיבוק ואהבה
זוכה
מלבד היותו צינור של שפע
לברכת אלוקים
גם לברכה הנוספת
של יושב מרומים
כי ככל שנברך יותר
כך נתברך יותר
ככל שנאהב יותר,
ושנשאף שהאושר יהיה נחלתם של רבים,
כך אנו נהיה אהובים יותר ומאושרים יותר.
כי אין ברכה כברכתו של אלוקים,
המעניקה לנו יכולות,
רצונות ותקוות.
ומי שרוצה לזכות בה,
עליו להיות צינור גם לזולת
חכמת המרחם
יותר מזה
בברכת כהנים כתוב
יברכך השם וישמרך
יאר השם פניו אליך ויחונך
ישא השם פניו אליך וישם לך שלום
(ושווה לחפש את פירוש המילים המדויק כדי שתוכלנה לכוון בשמיעת הברכה את השפע המתאים)
נעצור רגע בשורה השניה
יאר השם פניו אליך ויחונך
המילה ויחונך
מה משמעותה?
בילקוט שמעוני מובא פירוש מעניין,
“ויחונך יתן בכם דעת
שתהיו חוננים זה את זה
ומרחמים זה את זה
כענין שנאמר ונתן לך רחמים”.
לכאורה דברי חז"ל אינם מובנים.
הרי ענין הרחמים שאנו מרחמים אחד על השני
אינו תלוי בדעת שהשי"ת חונן אותנו אלא במידות הטובות שנתן לנו.
למה כותב הילקוט שמעוני ויתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה
אם אני מרחמת על מישהו זה אומר שיש בי דעת?
הרי רחמים זה יותר ענין של מידות טובות או פחות
רגשות הומים יותר או פחות
אבל מה הקשר לדעת?
ורבינו החת"ס בתורת משה מבאר משהו נפלא
ואני אקריא כלשונו ואבאר:
לפעמים אנחנו רואים אדם
אשר יש לו כמעט הכל ביתר שאת
ואין הבריות מרחמין עליו לחוננו ולתמכו
הן בדברים הן בגופניות
כי אינם מבינים ויודעים כי הוא בעל יסורין
ועניניו ומהותו שצריך לכל זה,
ואם יבינו וידעו ענינו
מאוד היו מרחמים עליו ותומכים אותו.
וזה ביאור דברי חז"ל
שהקב״ה יתן בכם דעת
להשכיל ולהבין מהותו וענינו והצטרכותו
ורחמים לחונן זה עם זה. עכת"ד.
כלומר על פי דבר החתם סופר
אחת הטעויות הגדולות שקורות לנו בראש היא
שאנחנו רגילים לרחם רק על אלו שציירנו לנו בראש שהם ראויים לרחמים
לפעמים זה המסכן והנעבאך של השכונה
לפעמים זאת השכנה הכפופה והמסכנה
כאלה בעלי יסורים חסרי בריאות והצלחה
שלימזלים כאלה
שלדידינו רק הם ראויים לרחמים
אולם לא זאת אף זאת
כי אליבא דהחתם סופר והילקוט שמעוני
אליבא דברכת כהנים
“ויחונך יתן בכם דעת
שתהיו חוננים זה את זה
ומרחמים זה את זה
כענין שנאמר ונתן לך רחמים”.
אנחנו צריכים דעת כדי להכיר באלו הזקוקים לרחמים
כי אלו שכבר רואים עליהם זה נובע ממעין המידות וההרגשות שלנו
אבל יש הרבה שזקוקים לרחמים שלנו ואיננו מכירים בהם
לפעמים זאת האחות המוצלחת
שאת מכירה אצלה כל בלטה וצלחת
אבל ראויה לרחמים על כאב חסר נחת
ולפעמים אלו ההורים הנפלאים
שמתמודדים עם משהו שהילדים לא יודעים
או לא מבינים
עד כמה הורוד מאדים מבפנים
ולפעמים זאת החברה או השכנה בדלת ממול
שליבה שותת דם על פצע פעור וחלול
אין לנו מושג עד כמה אין לנו מושג
בתוכן ליבות של בני אדם
ובכאבים שהם נושאים על גבם
ודוקא לכן
אנחנו צריכים לכוון
שיתן לנו השם
חכמה בינה ודעת
להבחין
ולרחם
ואתן יודעות מה?
אם הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו
ושמתי את שמי על בני ישראל
ואני אברכם
אז מה אכפת לנו לפרגן?
ללמוד לרחם לצליח לפרגן
לפעמים קשה לנו לרחם על מישהו
כאילו אם ניתן לו את זכות הרחמים
נפרגן לו ברכה או אהבה או הכלה
אז משהו אצלינו יחסר
אולי יגמרו לנו המילים או החמלות או הרחמים
וזה כואב עד כמה שזה מציק
באנה נלמד לרחם
מתוך ישוב הדעת
באנה נלמד לברך לפרגן
ובצינור השפע נזכה לגעת
ואלי מתוך כך
נזכה למה שאומר הרמבם
וכל המרחם – מרחמין עליו
שנאמר
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך
הלוואי ונזכה
