פרשת ויקרא פותחת במילים
וַיִּקְרָ֖א אֶל־משֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם
אָדָ֗ם כִּי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם:
אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָֽעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו:
וסמך ידו על ראש העולה
מה מסמלת הסמיכה הזאת?
אז נסביר
בעצם קורבן חטאת הוא קרבן שמוקרב בגין חטא בשגגה
והסמיכה בשעת ההקרבה היא חלק מהותי ממנו
כי בזמן הסמיכה אומר המקריב את הוידוי
ומודה על כך שהוא האחראי הבלעדי למעשיו
ומבין בתוך הלב שלו פנימה
שכדי לתקן את מעשיו הוא חיב לבצע את כל שלבי התשובה
עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד
אחריות בלעדית
הרמבם כותב
"ואין השליח סומך-שאין סמיכה אלא בבעלים,
שנאמר "וסמך ידו" – לא יד אשתו, ולא יד עבדו, ולא יד שלוחו".
רק אנחנו אחראים הבלעדיים למעשינו
לא צרחתי על השכן בגלל שהבן שלי איתגר
לא דיברתי לשון הרע בגלל החבר שסיפר
לא קמצתי ארנק בגלל האופי שקיבלתי מהסבים
ולא חטאתי בגלל אחרים ואני בכלל שה תמים
ולכן יש את הסמיכה, החרטה והוידוי שהחוטא עושה בעצמו
ההבנה שהאדם הוא אחראי על מעשיו שלו
והכרה ברורה בבחירה החופשית
שהיא תנאי יסודי ומהותי בהתקדמות האישית
כל זה בקורבנות היחיד
א-ב-ל
יש לנו גם קורבנות ציבור
ושם יש שוני בסיפור
כי קורבנות ציבור אינם דורשים סמיכה
(יש אמנם 2 חריגים שלא אכנס אליהם ולסיבותיהם
אבל בגדול קרבנות ציבור אינם דורשים סמיכה
מדוע?
כי בקרבן הציבור כולם משתתפים
לדוגמא בקרבן התמיד פעם בשנה גובים מכולם כספים עבורו
וכשעם ישראל ביחד
כשהם באחדות בדרגה של כאיש אחד בלב אחד
אזי עצם החיבור והאחדות מכפרים
כמו שכתוב בשיר השירים
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ
רק כשאת כולך-בשלימותך, –
כולך יפה – כאיש אחד בלב אחד
רק אז מום אין בך-
לא ניתן למצוא פגם וחיסרון בעם ישראל
והקב"ה מכפר, מושיע עוזר ומגן בעד עמו
ומשפיע עלינו חסד ורחמים מלמעלה
כלב באמצע שיחה לילית
בהקשר לזה
שמעתי השבוע וארט מקסים על מגילת אסתר
ואני מנסה להעביר אותו אליכן כמעט כלשונו וככתבו :
תחשבו שאתם הולכים ברחוב חשוך
טרודים בשיחה טלפונית עם חבר
על נושא שמאד מאד מעיק עליו
כלומר החבר משתפך בטלפון על הקשים שלו על מה שקורה ולא קורה איתו
ומבכה על מר גורלו
מה שדורש ממכם כושר הקשבה הכלה וריכוז
ופתאום..
מגיע מולכם כלב ענק אימתני ושחור
לא כלב סמפטי
פוער מולכם פה
ווואאאה איזה פחד
ברררר
אבל בינתיים בטלפון החברה לא רואה את הכלב
היא לא יודעת מה עובר עליכן
והיא ממשיכה לדבר
ממשיכה לשוחח
לספר
לתנות
לשפוך
מבקשת את ההכלה שלכן
על מה שקורה ולא קורה בעולמה
יש לכן מקום בלב בשבילה כעת??
לצום מאותה סיבה שאתם צמים
אסתר במגילה אומרת למרדכי:
"לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן
וצומו עלי
אל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים
לילה ויום
גם אני ונערותי אצום כן"
."אצום כן".
מה זה "כן"?
"אצום כמו שאתם צמים"?
איך אפשר לצום בצורה אחרת?
למה צריך את המילה הזו, "אצום כמו שאתם צמים"?
אלא, אסתר אומרת למרדכי:
כשאתם תצומו כעת, בשלושת הימים האלו
אתם צמים עלי,
למרות שגם אתם בסכנה גדולה (רחוקה יותר)
תחשבו עלי
תתפללו עלי
ו
גם אני אצום כן.
גם אני, למרות שאני עומדת מול כלב גדול ומפחיד
לא אחשוב על הסכנה של עצמי
לא אתרכז בקושי שלי
אלא אחשוב עליכם
אתרכז בסכנה שלכם
אתם תצומו עלי
ואני אצום עליכם
וכך, בגלל אהבת ישראל שתהיה בנו
נצליח להביא את הישועה.
מפגן הכח של האחדות
כי אהבת ישראל היא כח
אחדות ישראל היא כח
וזה לא רק כשנמצאים במקום בטוח
על הספה בסלון ואומרים
אני אוהבת את כולם
אין על העם שלנו
ויש לך עבודה עם מזגן
חדר מוגן
וסידור מלא לכולם
זה גם ובעיקר כשנמצאים במקום של קושי וחשכה
כשהנפש שלנו לא פנויה
כשיש לנו כלב שחור בסביבה
ואנחנו מתרוצצים וטרודים בבעיה
גם אז צריך לזכור את כלל ישראל כיחידה
להיות פנויים לאח לאחות לחברה לשכנה
לזכור שיש כאן מלחמה
שיש שבויים, חיילים, מפונים ואחים לצרה
לצום עליהם
להתפלל עליהם
לחשוב עליהם
להתיחד בכאב שלהם
ואם ירצה השם
ובעזרת השם
נזכה לאורה ושמחה ליהודים
בחג הקרב – פורים
