ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו
אחיי יוסף חשבו שכלתה עליהם הרעה
הנה מגיע שליט מצרים, לא מוכר, שחושב עליהם מחשבות שליליות, הופך אותם לגנבים, לוקח להם את בנימין ורודה בהם
אבל כל זה – אומרת לנו התורה – בגלל שהם לא הכירוהו.
יוסף הלו הכיר אותם וידע שכל מה שהוא עושה עימם זה כדי שיציא מזה טוב
אבל הם לא ידעו וחשבו את הדבר לרע
הרבה פעמים בן אדם חושב שמה שעובר עליו זה רע, וקשה ולא טוב
אבל זה רק בגלל ש"והם לא הכרהו"
אילו היה מכיר בכך שמי שעושה לו כל זאת הוא בורא עולם שחושב עליו טוב ורוצה בטובתו – הקושי היה מתקבל אצלו אחרת
אנחנו צריכים תמיד לחיות בתחושה של ויכר יוסף את אחיו
שהקב"ה משגיח עלינו מלמעלה
משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים
גם כשההשגחה היא לא גלויה כמו מן החלונות שאז רואים את הטוב שמורעף
אלא ההשגחה היא בחינת מציץ מן החרכים – השגחה בלתי נראת שלא רואים את מי שנמצא מאחורי התריסים
עדיין להאמין שיש מי ששמגיח וכל מה שעושה – לטוב הוא עושה.
ולנו לא נותר אלא להתפלל לראות ישועות ונחמות מתוך ראיה של ברכה וטוב
לה' הישועה – על עמך ברכתך סלה
מתי להשם הישועה? על עמך ברכתך – כשעם ישראל מברכים ומודים
"לה' הישועה"
להשם – כי הוא ורק הוא יודע איך בדיוק להביא לנו את הישועה ואת הברכה מהר ובקרוב!
