נחת בנחת

זמן מבוזבז?

יש מחשבה שעוברת לפעמים אצלינו שמי ששומר שבת "מפסיד" שביעית מהזמן שבו הוא יכול ליצור, לקנות, לעבוד ולפעול בעולם הזה.
וזה לא צריך להיות תפיסה חילונית דוקא
תנסו רק להיזכר במפגש המרגש שלכם עם מכונת הכביסה במוצאי שבת 🙂
יש מחשבה העוברת לפעמים במוחינו שמי שמביא הרבה ילדים לעולם "ממעיט" בזמן הפנוי שלו או שהיה יכול להיות לו
ושוב אני לא הולכת על דברים גדולים
רק ננסה להיזכר כמה התעצבנו על היום חופש שהמעון לקח ע"ע
יש החושבים שמי שלומד תורה "מבזבז" זמן שבו היה יכול ללמוד מקצוע.
מי שיש לו פלאפון כשר "מפספס" הודעות, תמונות וחיים דיגיטלים כאלה ואחרים
ומי שאין לו מחשב בבית "תקוע" בכלל באלף הקודם

לאט אבל בטוח

ומול התפיסה הזו מופיע בפרשה פסוק יפה ומרגש
בו עשיו מציע ליעקב להצטרף אליו, ויעקב עונה לו שלא,
ומסביר: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים".
כלומר, יעקב אומר: זה בסדר, עשיו, רוץ קדימה.
אני גם מתקדם, אבל יש לי קצב אחר.
אני אתנהלה לאיטי. למה?
לרגל המלאכה (מלאכת התורה, המצוות, השבתות והחגים)
ולרגל הילדים (הקמת משפחה וחינוך ילדים).
יש לי ערכים שהם לא כלכליים ולא כדאיים.
אני משקיע זמן בדברים שנראה שהם מעכבים את ההתפתחות שלי,
אבל בעצם – הם הם העיקר עבורי.

מאז ימי יעקב ועשיו ועד היום לא השתנה דבר בתפיסה הזאת
היהודי מתבונן בעשיו, או באידיאולוגיות נוצצות ומבטיחות אחרות,
אבל לא ממהר להיסחף. יש לו זמן לטרנדים העולמיים.
לאט אבל בטוח 🙂

לאט אבל בנחת

ועוד מסר מדהים להורים עם ילדים בפסוק המתוק מדבש הזה:
וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים'.
יעקב לא רץ קדימה בחיים עם אחיו עשיו, כי יש לו משפחה לגדל ויש לו קצב אחר.
כשיש ילדים קטנים, מתנהלים לאט.
מי שאחראי לנפשות רכות ועדינות שאיתו, חייב להתעכב.
בעבר היו מלאכות רבות שדרשו אורך רוח וסבלנות
עבודת האדמה דרשה מהאדם לזרוע, להמתין, לא להתערב לתת לצמח לעשות את שלו ולראות אותו גדל.
ולא רק זה
הרבה מלאכות נוספות הצריכו סבלנות וסובלנות, והאדם המצליח היה האדם המתון, לא הנחפז.
איך בדקו כלות בעבר? פשוט מאד מי שהצליחה להחזיר לגליל צמר מפורק, את כל הצמר בסבלנות ראויה ובלי להתרגז, היתה נחשבת לבחורה מועדפת.

בעולם הנוכחי הדיגיטלי והחדיש, מתרבות המלאכות שדורשות יעילות ומהירות וזריזות.
האדם המצליח הוא זה שמתקתק עבודה במהירות, שמצמצם טווחי זמן.
אנחנו מתרגלים לכך, ומנסים ללא הפסק לרכוש עוד ועוד טכניקות ומכונות שיסייעו לנו בכך
ואז מתקשים להתאים את עצמנו לקצב של מי שאיטי מאיתנו, למשל ילדים רכים.
בעולם שבו קשה להמתין 20 שניות עד שנצליח להוריד איזה קובץ מהמחשב, עד שהמים בקומקום ירתחו (בעצם סליחה למי יש קומקום לרובם כבר מיני בר עם מים חמים זמינים כל הזמן)
בעולם כזה לא קל להמתין 5 דקות לילד שמתקשה לכפתר את חולצתו בבוקר
ועוד יותר לחכות לו שינעל את נעליו לבד.
בכל כך הרבה רגעים ביום, הילד כאילו אומר לנו בלי מילים: 'אנא! האטו את הקצב עבורי. חכו לי".
כדאי להיזכר אז בפסוק הזה: 'ואני אתנהלה לאיטי'.
רש"י מסביר את המילה 'לאיטי': לשון נחת.
זו מילת קסם שכדאי לומר לעצמנו מדי פעם: לאט אבל בנחת 🙂

לאט ועם עתיד בטוח ומלא בנחת

כשקראתי את הרעיונות הללו חשבתי לעצמי על עוד משהו
לפעמים אנחנו רוצים לראות תוצאות כאן ועכשיו
אפילו תוצאות חינוכיות
הערנו על משהו, עבדנו עם מישהי, הלכנו לטיפול ובעצם עשינו הכל
כעת נותר רק להתפלל
לקוות לנחת
אבל בנחת
סוף הכבוד לבוא
זה עוד יגיע
הקב"ה רואה את המאמצים שלנו את התפילות את השאיפות
וכשמדובר על רוחניות אז בכלל – הוא לא משיב פנים ריקם
אישית אני מאד אוהבת את הפרק של שיר המעלות אשרי כל ירא השם
יגע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך
המשך הפרק מדבר על חינוך הילדים
ועל כך שהם כשתילי זיתים
כלומר חינוך זאת עבודת כפים
יגיעה שיש איתה מלאכה
לא משהו בזבנג וגמרנו
הלאה-
אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך
בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנן
הנה כי כן יבורך גבר ירא השם
המשפחה נמשלה לגפן
כמה עמל ויגעה יש בגפן עד שהיא ניטעת עד שהיא גדלה ועד שהיא צומחת ועולה
מה שנקרא לאט אבל בטוח
לא כל כך מהר רואים את פירות ההשקעה
לוקח זמן
אבל בסוף
יברכך יהוה מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך
וראה בנים לבניך שלום על ישראל
הרדק מפרש
וראה – ותאריך ימים עד שתראה בנים לבניך , ועד שתראה שלום על ישראל
לא עכשיו לא הרגע ולא הדקה
בעזרת השם ואם ירצה השם בהמשך החיים שלך
אתה עוד תראה
זה יגיע

עם הרבה נחת מכולם לכולם
גוט שבעס ורק רק טוב

_{(מעובד בחלקו על פי ד"ת של סיון רהב מאיר לפרשת וישלח באתר אש התורה ובואטסאפ)}