"וישב יעקב" איתא במדרש (ב"ר וישב פ"ד ה) א"ר חוניא משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא מהם וישב לו ביניהם. כו'. היינו כשרואה אדם שבאים עליו צרות, לא יבקש עצות איך לברוח מהצרות אלא מתוך הסבל עצמו הרי הוא צריך למצוא לו מקום, וזהו ע"י אמונה בלב שלם שהכל מהשי"ת, וממילא כל הצער הוא רק איזה הסתר חיצוני ובפנימיות הרי זה הכל טוב.
(חידושי הרי"ם פרשת וישב)
יָצָאתִי
לַחֲזוֹת
בִּמְחוֹלוֹת וְהוֹפָעוֹת
זַרְקוֹרִים וּבָמוֹת.
רָאִיתִי
הַחְלָטוֹת
מַעֲשִׂיּוֹת וְתוֹפָעוֹת
בִּלְתִּי נִתְפָּסוֹת.
חִפַּשְׂתִּי
סִבּוֹת
הֶקְשֵׁרִים וְתוֹבָנוֹת
הֶגְיוֹנַי – מְרַצּוֹת.
גִּלִּיתִי
קֵל אֶחָד
מוֹשֵׁךְ בְּחוּטֵי בֻּבּוֹת
קֵל יָחִיד
מִסְתַּתֵּר בְּכָל עֲלִילוֹת
קֵל מְיֻחָד
בּוֹנֶה נֶצַח שֶׁל עוֹלָמוֹת —
