עקבות נסתרות

 שבת בראשית
שבת שבה מתחילים את התורה מבראשית
שבת שבה מספרים לנו על תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
ואנחנו איכשהו מרגישים את זה גם בחיים עצמם
בבלבול שלהם
באי בהירות
ובחשכה הכל כך עבותה של כאב של שכול ושל דם
ומתפללים לראות כבר את
רוח אלוקים מרחפת על פני המים

זוהי שבת שחשבנו שנתחיל בה שגרה ברוכה
שחשבנו שיהיה לנו התחלה בטוחה
ולצערינו הכל התהפך לעיסה דביקה של אי ודאות
ושל נהרות של בכי ושל כאב

וחשבתי לעצמי
למה
למה צריך את הדבר תורה שלי
הרי יש עכשיו כל כך הרבה חיזוקים שמסתובבים ברשת
בואצפים השונים
כל כך הרבה רבנים ורבניות גדולים שמדברים שכותבים את משנתם
שמסבירים
מה יעזור העוד כמה דברי תורה שלי?
מה זה יתן?
כאילו מי יקשיב לי בכלל בזמנים המטורפים האלה
למי יש פניות מחשבתית או זמן?
ואז עלה בי ניצוץ של מחשבה שדווקא עכשיו
יש משמעות להמשך של השגרה
שגרה של תורה ושל תפילה
דוקא עכשיו יש ענין שאמשיך
שאומר משהו קטן

תורה היא כיפת ברזל

כי מה כתוב לנו בגמרא במסכת סוטה?
תורה מגנה ומצלה
א"ר יוסף: מצוה, בעידנא דעסיק בה – מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה – אגוני מגנא, אצולי לא מצלא;
תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה – מגנא ומצלא"
כלומר מצוה, בשעה שעסוק בה – מגינה ומצילה, בזמן שלא עסוק בה -מגינה אבל לא מצילה,
אבל תורה, בין בזמן שעסוק בה, בין בזמן שלא עסוק בה – מגינה ומצילה].
וזה דבר עצום
להבין שלתורה יש כח להציל ולהגן עלינו
כי תורה היא טיל יירוט
היא כיפת ברזל
היא ממד
ותורה אי אפשר להפסיק

יותר מזה
במסכת סוטה שם כתוב
דורש רבי מנחם "כי נר מצוה ותורה אור [משלי ו' ] –
תלה הכתוב את המצווה בנר ואת התורה באור.
את המצווה בנר, לומר לך: מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה;
ואת התורה באור, לומר לך: "מה אור מגן לעולם, אף תורה מגינה לעולם".
כלומר תורה תמיד מגנה
על אחת כמה וכמה אם נוסיף ונרבה אור של תורה
להגדיל תורה ולהאדירה
כמו שממשיכה הגמרא "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה,
שנאמר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה!

וכמה חיבקנו את התורה בשמחת תורה
כמה אהבנו אותה והראנו לה חיבה
כמה מיקדנו מולה מבט במהלך כל החודש הזה
ואמרנו וייחלנו והתפללנו "אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש"
ולכן מים רבים
נהרות של דם
חרבות וטילים מעופפים לא יכבו אותה
לא יכבו את האהבה
ולא יוכלו לה

הראשונה בעולם

אז בואו נתחיל
משהו קטן לפרשה גדולה ועמוקה מיני ים
כי אני רק נותנת לכן הצצה
חרך למילה הראשונה לחלקי פסוקי לסעיף
אבל יש כל כך הרבה מה ללמוד שזה עצום
הפרשה פותחת במילים
בראשית ברא אלוקים
ורשי מפרש שם
בראשית ברא: בשביל התורה שנקראת ראשית..
ובשביל ישראל שנקראו ראשית
ומדוע רשי לא פירש את המילה כפשוטה
שהרי רשי נקרא מפרשי הפשט של המקרא
ובראשית כפשוטו זה בהתחלה
כלומר היה צריך לומר בראשית בהתחלה
בהתחלה ברא השם את השמים ואת הארץ
אבל אם בראשית זה בהתחלה
יוצא לנו פסוק לא נכון בעליל
בהתחלה ברא השם את השמים ואת הארץ?
לא.
השם לא ברא בהתחלה את השמים ואת הארץ
הוא ברא קודם את האור ואת החושך
גם המים נבראו קודם שכתוב
ורוח אלוקים מרחפת על פני המים
מכאן ברור לרשי שהכוונה של המילה בראשית איננה כפשוטה
אלא בראשית – בשביל ראשית
בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראים ראשית
ושוב אנחנו רואים את החיבור הזה אל התורה
ועד כמה אורייתא וישראל חד הם

אלף, את לא לבד!

אבל יש כאן עוד משהו יפה במילה בראשית
וזה ההתחלה של המילה
האות הראשונה הפותחת יותר נכון
האות ב'
כי זה מוזר
כי האות הראשונה באל בית שלנו  היא אלף
וגם דקדוקית היה יותר מסתדר לומר אלוקים ברא את השמים ואת הארץ
ולא בראשית ברא את השמים ואת הארץ
אם כן למה לא התחילו את התורה באות אלף?
אגב, שלא תחשובנה שהאלף היתה כזאת פראיירית
היא חיכתה בחוסר סבלנות וביכתה על כך רבות
ובאמת בעשרת הדיברות הקב"ה החזיר לה
ופתח את את עשרת הדיברות בא' של אנוכי השם אלוקיך
אז למה באמת לא התחילה התורה באלף?
אומר על כך הרבי מלובביץ
רבי מנחם מנדל שנאורסון זצל פירוש מדהים ומרגש
התורה מתחילה באות ב' כדי לרמוז ללומד: אתה לא מתחיל לבד,
הקב"ה מתחיל אתך ביחד.
למעשה, ה' צועד לפניך ומעניק לך את כל הכוחות להתחיל את התורה עם מחויבות הרבה יותר עמוקה.
וזה מדהים.

עקבות נסתרות

יש שיר של לאה לנדאו שנקרא עקבות
שיר מדהים למי שזוכרת  – שמילותיו שמתחילות במילים
רוח לח
נגה רך
הד גלים ודכים
בחולות חזיון
כמו עלה מן הים

בהמשך השיר מתאר אדם שהולך בדרך
ורואה לצידו כל הזמן זוג עקבות
ושואל מי הם אותו זוג עקבות
וההמשך של השיר עונה לו

וענה קול לא קול
ויקרא אליו בני-
פה הייתי אני
והלכתי אני
מתפלש בדרכים
בין סלעים ומחילות
כה היה דבר האב אל בן בחולות

אם כך שואל הבן
מדוע בזמן של קושי וכאב
אני רואה רק זוג עקבות בודד?
האם נטשת אותי אז

הוי הים
איך תראה ועינך צרובות
בין דרדר וטרשים יש רק זוג עקבות
כאן עשה רק אחד את דרכו ובכה
כאן היד האחת יד שנית לא תמכה

והאב עונה לו:

בן שלי, הוא אמר
וקולו בו נשבר
כשצרבו החולות וקדח המדבר
אז הייתי אני
השמיים עדי
מתכופף ונושא אותך בני על ידי

זה שיר שהוא חתיכת נוסטלגיה בשבילי
ונתתי פה חלקים ממנו

אבל הרעיון בו מובן
בן שלי הוא אמר וקולו בו נשבר
כשצרבו החולות וקדח המדבר
ראית רק זוג עקבות
חשבת שאלו הם זו העקבות שלך
וחשבת שאני שם לא לצידך
עובדה
שחשוך לך וכואב וצורב
אבל בן שלי הוא אמר וקולו בו נשבר
כשצרבו החולות וקדח המדבר
אז הייתי אני
השמים עדי
מתכופף ונושא אותך בני על ידי
העקבות הללו שראית לא היו שלך
אתה הייתה נישא על כפיי על כתפיי
העקבות הללו היו שלי
של אבא אוהב
של אבא שרואה מלמעלה בנו הדואב
מתייסר מכאב
והוא מבקש להקל מעליו את הקושי
לחבש לעצבותו
להביא מרפא למכאובו
והוא נושא אותו על כתפו
וזוג העקבות הללו
הם שלו.

והפירוש הזה של הרבי מלובביץ הוא בדיוק הנחמה שלנו בימים הללו:
התורה מתחילה באות ב' כדי לרמוז ללומד: אתה לא מתחיל לבד,
הקב"ה מתחיל אתך ביחד.
למעשה, ה' צועד לפניך ומעניק לך את כל הכוחות להתחיל את התורה
כלומר התורה לא מתחילה מהאות אלף אלא מהאות בית
כי אנחנו ה"בראשית בשביל ראשית" כבר שניים לתורה
מי שפתח אותה בעבורנו
האיר לנו את הדרך
נתן לנו כוחות של התחלה
זה האלף של אלוקים
זה הקדוש ברוך הוא בכבוד ובעצמו
זה עמוד האש והענן לנחותנו בדרך
כמה כוחות זה יכול לתת לנו בהתחלה הזאת
בימים הטרופים הללו
בשגרה הלא שגרתית הזו
כמה עוצמה יש בה בתורה
במילים שלה
בפירושים שלה
בלימוד שלה
וכמה נחמה וכוח היא מעניקה לנו.

מאחלת לכן שבת שלום מבורכת ושמחה
שבת ושלום