"והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע" (בחוקותי כו ה)
רבי יוסף שאול נתנזון בספרו "דברי שאול" מביא פירוש יפה שמתבסס על פירוש הרבי מסאטמר בעל הישמח משה למילים "שבענו מטובך"
אנחנו מבקשים מהקדוש בראוך הוא בתפילתנו – שבענו מטובך
והשאלה הגדולה היא, איך אפשר שלא לשבוע מטוב?
אם טוב לנו אז אנחנו שבעים. לא?
אם כן, מה הבקשה הזאת באה לאמר?
עיוורים ל"יש"
אלא, במהלך החיים אנחנו בבחינת עיוורים
עיוורים, כשהם אוכלים, מתקשים לשבוע מהאוכל.
מדוע? כי הם לא רואים את המאכל
שכן לראיה יש כח גדול על תחושת השובע של הבן אדם
כשבן אדם רואה את האוכל ואת השפע הוא מרגיש תחושה של שובע. תחושה של "יש"
והנה, גם אנחנו לפעמים בבחינת עיוורים
ולמרות שהטוב בטוח קיים בחיים שלנו
אנחנו מתקשים להאמין בקיומו
קשה לנו לראות אותו
ואז אנחנו מתקשים לשבוע
הנפש שלנו לא מלאה
כי קשה לנו לראות את הטוב.
במצב כזה של עיוורון אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא
שבענו מטובך
בבקשה, תראה לנו את הטוב והגלוי
תראה לנו שזה באמת טוב.
תפתח לנו את העיניים כדי שנהיה גם שבעים מהטוב שאתה שולח לנו
פוקחים עין לטוב
וזה בדיוק הברכה שמרומזת כאן בפסוק
שכאשר נראה את השפע של הדיש והבציר
כשנראה את הטוב והגלוי,
יפקחו עיננו לראות את הטוב
ואז ממילא "ואכלתם לחמכם לשובע"
נרגיש שבעים ומלאים בטוב
לא מתוך עיוורון של "אין"
אלא מתוך שפע גדול של "יש"
