כשכלתה
כשכלתה השתדלות מן השוק
זמן ישועה עוד עשוק
רק כמיהה בנפשי – כבר יוקדת
הכאב, נתחים לו כובש
הלב, כמו חומות הוא לובש
רק ידי אל הדף – שוב רועדת
אל מילים בנות אלפיים שנה
אל ניצוץ שבוער בתחינה
רקחן אז – נעים הזמירות
בבורחו מפני בנו, הוא כתב
בצרות שהקיפו שנותיו,
הוא הודה והוסיף עתירות
כשהטוב
כשהטוב את דרכו מפלס
והאור מול יוצרו מתקלס
אז שמחה בנפשי – שוב זורחת
ואושרי, כי עלתה ארוכה
ושירי, כמו עוטה לו ברכה
אז ידי אל הדף – שוב נשלחת
אל מילים, מן הדבש מתוקות
אל כסא הכבוד ניצוקות
אמרן אז – המלך דוד בסערה
כשהבליחה קרן האור
כשמשנת ביעותים הוא ניעור
בטוב וברע – תהלים הוא קרא
ואקרא אף אני, לילה ויום
בצרה, בשוועה ובעת הפדיון
אנגן ואהום – זמירות ישראל
ייפתחו שערים, היכלות עליונים
אלוקים וכרוביו – מאזינים
יישמעו אז פתאום – פעמי הגואל…!
(מחברת:
מייחלת – לדעתנט)
