וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו .
(בראשית כ"ו, י"ח- כ"א)
וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים.
וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.
וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה.
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ .
מובא במי השילוח (פרשת וישלח) שענין חפירת הבארות של יצחק, היתה למצוא יחודיות לעם ישראל שאין אותה לאומות.
משמעות שלושת הבארות שנחפרו
באר המים הראשונה שחפר, היתה להראות על כח התורה שיש לישראל.
אבל האומות טענו "לנו המים", כי גם להם יש 7 מצוות בני נח, ויש להם בזה שיכות לתורה.
ואז חפר יצחק באר אחרת, ונתכון בכך לכח הקורבנות שיש לעם ישראל.
אבל גם על כך טענו אומות העולם שיש להם נדרים ונדבות שמקבלים מהם (וזהו שקראו לבאר "באר שטנה" שבטענתם עמדו לשטן לישראל, ואף ביטלו מהם העבודה במשך שנים עם חורבן בית המקדש).
ואז חפר יצחק באר נוספת, והיא עבודת קבלת היסורים בסבלנות, מתוך ידיעה שזה רצון הבורא ולטב עביד.
ולזה אכן אין לאומות שום שייכות, ולכן לא רבו עליה, כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל.
וזהו שאמר יצחק כי עתה הרחיב ה' לנו, כי זה הייחודיות שלנו להיות יכולים לעבוד את השם יתברך גם מתוך קבלת היסורים, ובזה נבחרים ישראל מכל האומות
דברי החפץ חיים על הבארות
ענין הבארות אשר חפר יצחק מלמדנו, שלעולם לא ירפה האדם את ידיו מלהמשיך את העסק אשר התחיל, אל יאוש ואל כשלון.
(חפץ חיים על התורה, בראשית כ"ו, י"ט)
אם יצחק אבינו חפר ולא מצא מים, חפר באר אחרת עד שמצא מים, ואם רבו עליה, חפר באר אחרת, וכ״כ המשיך במלאכת החפירה, עד שסו״ס חפר ומצא באר שלא רבו עלי׳ וקרא שמה רחובות. כן הדבר בכל הענינים החומריים והרוחניים, הן במסחר והן בלמוד התורה.
ואם מי שהוא אינו מצליח בתחלה בלמודו, אל יעזוב את התורה, כי סוף הכבוד לבוא, ואם נכשל תחלה, אבל יעמוד על אמתתה לבסוף.
מדהים!
הרב יחזקאל יעקובסון מוסיף לבאר כך:
מי באר הם מים שנדרשת חפירת עומק על מנת לזכות להגיע אליהם.
המים היו מונחים שם מאז ומעולם, אלא שהיו טמונים ומכוסים בעפר.
החפירה לא יצרה מים או הביאה אותם יש מאין אלא אך ורק גילתה אותם ואפשרה להם לנבוע ולפרוץ החוצה.
המים שבבאר לא הובאו מרחוק, מבחוץ, אלא הם הם אותם המים אלא שהיו טמונים שם מאז ומעולם והתחבאו בעומק רב.
זהו יחודם של מי הבאר.
תורה מצוות ובאר
כך עלינו להבין גם את התורה, המצוות, הקדושה, עבודת ה' וכל ענייני הרוח, אף הם מים חיים.
אך לא מים סתם אלא מי באר.
דבר עמוק ויסודי טמון באמירה זו. הקב"ה ציווה אותנו על קיום תורה ומצוות, על לימוד תורה, על עבודת ה'. אך אין אלו דברים שהם מחוץ לנו, אלא הם נטועים בתוכנו בעומק נשמתנו.
אנו אומרים בתפילה: "וחיי עולם נטע בתוכנו" – זה נמצא אצלנו בתוכנו פנימה.
מסתבר שלכך כיוונו חז"ל, שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה לאוין הם כנגד שס"ה גידין.
יש כאן רעיון האומר שגופנו בנוי ומתוכנן לקיום תורה ומצוותיה. זהו היסוד ש"אבות קיימו תורה קודם מתן תורה". הם הרגישו את זה מתפרץ מתוכם ומעומק פנימיותם.
אכן נדרשת עבודה גדולה, חפירה לעומק, סילוק כל העפר הלכלוך והרפש מכל סוג שהוא… אך לאחר מכן אנו זוכים לראות ולגלות כי כל הדברים הטובים האלה נמצאים בנו בתוכנו על אף שלא הרגשנו ולא היינו מודעים לכך עד כה. מתברר כי המים החיים היו בתוכנו תמיד רק זקוקים היינו לחפירת עומק על מנת שנגלה זאת ונמצא את המים החיים הללו.
שנזכה ונחיה ונראה 🙂
