"משנכס אדר מרבים בשמחה" –
לכאורה השאלה היא איך אפשר להרבות בשמחה כאשר יש לנו כל כך הרבה טרדות
של פרנסה, ושל כביסה
של בריאות ושל זוגיות
של קורונה ושל דיאטה
של ילדים ושאינם
של בחירות ובגללם
הלב כל כך עמוס
דחוק לחוץ קצוץ
איך אפשר לשמוח תגידו
איך?
והתשובה:
אז כמו שיש את השאלה הידועה יש גם את התשובה הידועה
בזכות האמונה
בספר "דברי ישראל" מביא שהפתרון להיות בשמחה היא הגברת האמונה הפשוטה שהכל מאתו יתברך. וככל שירבה באמונה תתרבה השמחה בקרבו, ו'השמחה' היא האות והמבחן למידת האמונה והבטחון שבקרבו.
וכו' וכו' וכו'
והדברים ידועים
וברורים
וקרובים
וקשים (לביצוע 🙂 )
אבל השאלה היא איך נדע שהאמונה שלנו היא באמת מתוך שמחה
שהרי הרבה פעמים בן אדם רץ, מביא, עושה, פועל, דואג, חושב מנסה מתנסה מתזז ורוצה להצליח, לצלוח
לא מאמין באמת בכח האלוקי שמשפיע עליו חסד ורחמים מלמעלה
ורק אחרי שניסה את הכל הוא אומר לעצמו באנחת מפסידים:
"הכל משמים"
הרי כבר ניסיתי הכל אז מה אכפת לי לנסות גם את שיטת האמונה
אבל זה כבר מגיע מתוך עצב ויאוש
מתוך חידלון ואין אונים
זאת לא אמונה שמגיעה מתוך שמחה.
על זה אומר דוד המלך בתהילים
"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו',
למה כתוב פעמים לשון ביטחון
ביטחון אמיתי רק מתוך שמחה
אלא בדיוק מה שהבאנו לעיל
הרבה פעמים שהאדם בוטח בהשם – לא מחמת שבטחונו עז בהשם,
אלא מאחר שכבר נתייאש ממצבו, ורואה כי ממילא אפסה תקוותו, מה אכפת לו לסמוך ולבטוח בהשם – הרי אם לא יועיל, לא יזיק…
ומהן סימן ההיכר למי שבוטח בה' באמת, מתוך ידיעה שאין עוד מלבדו והוא יעמידנו על דרך טוב ויושיעו מכל מצוקותיו – אם הוא שמח וטוב לב,
ולכן חזר ואמר והיה השם מבטחו
כי אין והיה אלא לשון שמחה
במה יוודע אם הוא בוטח באמת?, והיה ה' מבטחו!
אם הוא שמח אף בתוך מצבו כעת – זה סימן ואות שהוא אכן בוטח בהשם.
משנכנס אדר, מרבין בתפילה.
חודש אדר הוא חודש ענק לקבלת התפילות
השמחה פותחת שערים של חסד ושל רחמים
ננצל אותו
בפרשת משפטים היה כתוב "מלאתך ודמעך לא תאחר" (כב, כח)
והשל"ה הקדוש כותב
"מלאתך" – זהו רצונו של האדם, "ודמעך" – אלו דמעותיו.
אם באמת הנך רוצה דבר, עד כדי כך שהנך מוריד עליו דמעות,
בוכה ומתחנן לפני בוראך לקבלו, הרי ש"לא תאחר" לקבלו! אדם
שרוצה באמת ומתחנן לפני בוראו לקבל סייעתא דשמיא –
בודאי יענה מן השמים !
הלואי שנזכה
חודש שמח ומלא בבשורות טובות
