שִׁיר הוֹדָאָה לְדוֹרוֹת / ש. צ. וינמן

זֶה טוֹב לִשְׁקֹט אַחַר סַעַר

אַחַר פֹּעַל שֶׁל יָד-חֲזָקָה,

לַחֲזוֹת בּוֹ בַּפֶּלֶא – כְּנַעַר

מֻשְׁלָם הוּא, לְלֹא חֲרִיקָה.

—

כֹּה טוֹב לְהַבִּיט בְּכָל פְּרָט

לְהַבִּיט בְּעֵינַיִם – דְּלוּקוֹת,

לְהָרִים עַל נֵס,  לֶאֱמֹד בִּמְפֹרָט,

מַעֲשִׂים כְּדִבְרֵי – מְתִיקוֹת.

—

זֶה טוֹב וְחָשׁוּב לְהַחְיוֹת

רִגְעֵי גַּדְלוּת שֶׁכָּזֹאת,

לִנְסֹק אֶל על, אל תֵּל תַּלְפִּיּוֹת

לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח בַּפְּסָגוֹת.

—

כָּךְ טוֹב, לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת

לְנַתֵּב מַקְהֵלַת רְגָשׁוֹת, 

עַל כָּתְלֵי נֶצַח תָּוִים לַחֲרֹת,

וְשִׁיר הוֹדָאָה לְדוֹרוֹת.