וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:
קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֽשֶׁת:
וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים:
וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים:
וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:
וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָֽאֵפ֖וֹד וְלַחֽשֶׁן:
וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה:
כמה קל ופשוט להתנער מאחריות
פרשת ויקהל
עם ישראל צריכים כרגע להתמודד עם בניה של דברים מאד מורכבים
דברים שהם מעולם לא התנסו בהם
הן רק לפני פחות משנה הם היו עדין עבדים בארץ מצרים
התעסקו במלאכות בזויות וגסות
וכאן, בנית המשכן הצריכה עבודה מאד עדינה
מלאכת מחשבת ממש
איך בדיוק הם יכלו לעשות את זה?
יותר מזה
הקב"ה מבקש מהם תרומת זהב וכסף ונחושת
כלומר אפשר היה להסתפק בתרומת כסף
כי למרות שכסף נחשב בעל ערך בפני עצמו
הרי לרוב האנשים קל יותר לתת כסף מלתת את עצמם
ביננו לא כך אנחנו עושים?
מתקשרים למוקדי צדקה, תורמים כמה שקלים ומבקשים תפילות על עצמינו
במקום פשוט להתפלל 3 תפילות ולכוון היטב בשמע קולנו
לקחת ספר תהילים ולסיים אותו כמו שצריך כמה פעמים
אבל כן,
כמה שזה נשמע גרוע המציאות מוכיחה
שלאנשים קל יותר לתת כסף מלעשות את העבודה בעצמם
וזה לא רק ברוחניות
גם עם הילדים לרוב מעדיפים מורה פרטית פסיכולוג ביביסיטר
ולא לצאת איתם לשעת איכות ולעשות את העבודה בעצמנו
כי ככה
כשהתרומה היא פנימית
כשצריך את הלב שלנו
הרבה יותר קל להביא משהו חיצוני
כמו כסף זהב נחושת ובדי שש וארגמן
כן אנחנו יכולים
אבל בני ישראל, מרוב אהבתם,
לא הסתפקו בלתת את הכסף והזהב שלהם,
אלא " וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ "
אומר על זה הרמבן
כל איש אשר נשאו ליבו
כי לא היה בהם מי שלמד את המלאכות האלו ממלמד
או מי שאימן בהן ידיו כלל.
אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן
ויגבה ליבו בדרכי השם לבוא לפני משה ולומר לו:
אני אעשה ככל אשר אדוני מצווה"
כלומר הרמבן אומר לנו
שבני ישראל, כשהציעו עצמם למלאכת המשכן
לא היה להם בסיס תעסוקתי או ידע קודם
אבל היתה להם נשיאת לב
היה להם אומץ!!
עם ישראל בעצם התרומות הביאו מעצמם
אבל הכי
הם הביאו את עצמם
הביאו את היכולת להתחבר לכשרונות שלהם
לעשיה
למימוש העצמי
להגשמה
הם הביאו את האמונה ביכולות שלהם
והאומץ לקפוץ למים של "YES WE DO"
ענווה שנותנת אמון ביכולות
וזה לא סותר ענווה
לא סותר בכלל!
מי לנו כמשה רבינו שהיה דמות המנהיג הכי גדול בעם ישראל
זה שהוביל את עם ישראל במשברי ים סוף
תדמיינו רגע איך זה היה נראה
הוא רק אומר "אחריי" או מרים את המטה
וכל עם ישראל אחריו
מנהיג שעלה לדבר עם הקדוש ברוך הוא
שישב על פסגת העולם
מנהיג על שאין לו אח ורע
והוא מודע ליכולתיו
ועושה כל מה שרק צריך כדי להנהיג את העם
ועם כל זאת עליו נאמר "העניו מכל אדם"
זה מסתדר לכן?
עניו מכל אדם משמעות ענו יותר ממך וממני ומהבזוי ביותר שאנחנו מכירות
וזה מסתדר לנו
כי ענווה אין משמעותה אני לא מכירה ביכולתיי
ענווה אין משמעותה אני בזויה ודפוקה ובלתי יוצלחית
וכולן טובות ממני
ענווה פירושה
אני קיבלתי מתנות מבורא עולם
יש לי יכולות
יש לי כשרונות
יש לי מה לתרום לחברה
יש לי כוחות
יש לי מעלות
יש לי מה לתת לסביבה
א-ב-ל
כל מה שיש לי זה ממנו
ומשכך אלו הן רק מתנות שקיבלתי
ומצופה ממני לתרום אותם לאחרים
לתרום מיכולתיי לחברה ולסביבה
כי ממך הכל ומידך נתנו לך
כי היכולות שלנו, הכישורים שלנו המעלות שלנו, הכוחות שלנו
הם לא שלנו
כי ממך הכל
ומידך נתנו לך
זה שלו
וזה רק ארגז כלים מוצלח שקיבלנו לעבוד אותו כאן
ארגז כלים מדוייק ויחודי
חזל אומרים שאדם נברא יחידי
כדי שהוא יגיד בשבילי נברא העולם
אדם הראשון נברא כיחיד
וכיום יש ממנו מליארדי עותקים של יחידים
את יחידה אני יחידה
ביתך יחידה שכנתך יחידה
כולנו יחידות בעולמו של קודשא בריך הוא
יחידות בסך הכשרונות
יחידות בסך היכולות
יחידות ומיוחדות
וכל אחת מאיתנו צריכה להכיר במתנות שקיבלה
ולנדוב לב לתרומה
האנשים שהתנדבו למלאכת המשכן
לא היו נרקסיסטים או כל יודעים
הם גם לא היו טפשים שבראש קופצים
הם היו אנשים עם אמונה פנימית ביכולות
וזאת אגב, תכונה מאד פופולרית של מצליחנים
היכולת להכיר במעלות
ולא לפחד להוציאם לאורה
להטיל עליהם זרקור של "כן אני יכולה"
ובכך בעצם להודות לבורא עולם
על כל מה שלך נתן.
