פרשת מסעי נקראת תמיד בימי בין המצרים.
ויש משמעות גדולה לחיבור הזה
של המסעות שעם ישראל עשו
לבין המסע שלנו בגלות הארוכה
וביתר שאת בימים הללו
הגר"א – הגאון רבי אליהו מוילנא
בפתח פירושו לספרו ספרא דצניעותא (פ"ה) כותב:
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם
הכל כלול בתורה
מבראשית עד לעיני כל ישראל.
ולא הכללים בלבד
אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין
ושל כל אדם בפרט
וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו".
כלומר פרשיות השבוע הם לא סתם סיפורי חיים על אנשים גדולים של פעם
וכמו שהם לא סיפורי הגננת דינה מהגן
הם גם לא איזה פירוש נחמד ומעמיק שיפה לנו להכיר
אתן יודעות,
יש אנשים שאוהבים ללמוד גמרא בשביל האינטלקטואל שלהם
אז לא יקיריי
פרשת השבוע אינו תלקיט אינטלקטואלי לאנשים הוגי רוח ואוהבי ידע
אלא הוא סיפור חיי
חייך
חיינו כולנו אנו
הוא סיפור של עם של עבר ושל עתיד
והוא סיפור של כל אחד ואחד מאיתנו בעם הזה
הוא לימוד שלנו לחיים להיום למחר ועד בכלל
והוא כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם
ולכן פרשת מסעי כל כך מדברת אלינו בקריאה שלה
כי יש בה 42 מסעות
ומי מאיתנו לא עובר מסע?
מסע אחד? הצחקתם אותנו
מסעות!
מי מאיתנו לא עובר מסעות?
ומה מלמדת אותנו הפרשה?
תסתכלו על עם ישראל
כל המסעות שלהם היו שווים?
דרגתם הרוחנית תמיד היתה טובה?
טוב נו,
אנחנו הרי יודעים שלא
לפעמים הם העפילו לרמות גבוהות של אמונה
וזכו למעמד קבלת התורה
ולפעמים….
קשה לשחזר הם הקימו עגל.
לפעמים הם היו מאוחדים לקדושה והקימו משכן להשם
ולפעמים
כמה לא נחמד….
הם רגזו והתלוננו והכעיסו את השם
לא קלה דרכנו
אז מה
זה מה שנגזר גם עלינו?
מסעות כמו רכבת הרים?
עם עליות ומורדות?
עם נחת שמלווה בכאבי גדילה
עם בריאות שחציה חסרה
עם עושר שיש בו חסרון
וזוגיות שבאה בעצבון?
אז כן,
כמה שזה לא נחמד לשמוע
מסע הוא תמיד רק מסע
הוא דרך
ובמסע כמו בכל מסע
יש הרים ויש גבעות
יש עליות ויש ירידות
לא ככה מפורט לנו בפרשה
"ויחנו במתקה" לפעמים זאת חניה מתוקה עם הצלחות
ולפעמים "ויחנו בדפקה" דפוק לנו
פסוקים רבים כ"כ,
הקדישה התורה כדי לפרט שוב את המסעות של עם ישראל
כדי שנבין עד כמה עצם המסע חשוב בפני עצמו.
כל מסע שאת עוברת
גם מסעות שבהם את מרגישה נמוכה ולא שווה
מסעות של כאבי גדילה, וחוסר הצלחה
מסעות של חטא העגל, של חטא המרגלים של המתלוננים וקברות התאוה
מפורטים בתורה בדיוק באותה צורה
כי יש להם חשיבות בפני עצמה
היכן מתחיל המסע?
וכך מובא מהבעש"ט (כתר שם טוב ח"ב יג ע"ג):
"עולם הזה הוא עולם הנסיון,
שנשלחה הנשמה להיותה בנסיון בעולם".
ובכל בוקר
כבר מהרגע שאתם אומרים מודה,
מתחיל ה'מסע' שלכם
מסע ארוך ומדוייק שנקבע עבורינו מלמעלה
וזה כולל עליות וירידות,
חניות ומסעות.
ומה מחזיק אותנו במסע הזה
מה יגרום לנו להתקדם
ללכת לכיון הנכון
לא לסטות מהמסלול
על פי השם יסעו ועל פי השם יחנו
האמונה שהכל משמים
שהכל על פי השם
שהכל במאמר פיו
והכל בחזקתו יתברך
להיות כמו תינוק
כמו תינוק שנוסע עם אמא באוטובוס מבני ברק לירושלים
יש סיבובים בדרך
יש גשרים, מנהרות, עמקים וגאיות
יש פקקים, כעסים, חוסר נוחות ולפעמים בחילות
אבל מה התינוק יודע?
שהוא בידיים של אמא
מה מפריע לתינוק?
כלום.
הוא בידיים של אמא
מבחינתו הגשרים המנהרות העמקים והגאיות הם דרך נחמדה ותו לא
הם סיפור מסע שעובר לו על יד האוזן
שהוא רואה מהחלון
אבל העיקר
העיקר הוא על הידיים של אמא
היא מחזיקה אותו היא מערסלת אותו
והוא סומך עליה שהדרך תגיע לסופה הטוב כמה שיותר מהר
וזה כל ההבדל.
אומר הצדיק מוורקא
כשיגיע משיח, יפתח כל אחד ואחד את ספרו
ויראה שכל המסעות שעבר לטובתו היו.
ושהקושי הכאב הירידות ועמקים
בשבילו נוצרו
למסעו.
בשיא הקושי נולדה התקוה
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים
במסע הפרטי שלנו ובמסע הגלות הכללי
מסע שלצערנו טרם הסתיים
וראיתי משהו מעודד מהרב ברוך רוזנבלום שליטא
בתשעה באב, החל מחצות ניתן לקום מהרצפה ולשבת
ונשאלת השאלה איך?
איך באמצע היום הכי כואב הכי קשה כשהשרפה עדין בשיאה מתירים לקום מהרצפה?
וההסבר הוא
שביום תשעה באב נולד משיח השם
באותו יום אומר המדרש, נולד המשיח!
ובתוך המסע המר, התחיל המסע המתוק
ולכן בחר הקב"ה לסיים את חומש במדבר במ"ב המסעות
כי גם המסע שלנו
מסע הגלות
תכף
ומעט
מסתיים
הלואי בקרוב
ובמהרה
