פרשת משפטים היא פרשה
שמורידה אותנו מהאור הגדול של מעמד הר סיני
אל הפרטים הקטנים של החיים
המשפטים הדינים הדיונים הבירורים
מי עשה למי
מי אכל למי
מי שתה למי
מי גנב ממי
הרגשה של קטנות מוחין
כאילו מי צריך את זה
הרי ברור שאם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי
אז אנחנו עכשיו באורות של החיים
והכל טוב אחי
מה,
לא ברור שנשאר שם למעלה ונהנה מהנוף
למה כל כך מהר להוריד אותנו למטה
להרכין לנו את המבט לבוץ של החיים?
כח גדול של דברים קטנים
אבל אלו הם החיים
אפילו סיפרנו שבוע שעבר למה נקראה הפרשה פרשת יתרו ולא פרשת מתן תורה
כי באמת מתן תורה היה אירוע אדיר ועוצמתי מאין כמותו
אבל בסופו של דבר האמת נמצאת בתוככי החיים עצמם
בהליכה הסיזיפית כל יום לעבודה
ביום ועוד יום ועוד יום שאת הולכת לבקר את אמא הזקנה
בכביסה שלא נגמרת
ובילדים שדורשים את שלהם
שם נכרת גדלות האדם
שם צריך לקרוע לנו ים
ולשם אנחנו חותרות
ובעזרת השם שם,
הפרשה תתן לנו את הכוחות.
יש רעיון יפה שראיתי אצל ברוריה לאופר
בעלת השם "פרשה פתוחה"
היא הביאה במייל האחרון של פרשת משפטים סיפור ממדרש תנחומא
על חמור חמורותיים ומה שבינתיים
על שני חמרים (דהינו אנשים שעוסקים בחימר)
שהיו להם שני חמורים
והם היו שונאים זה לזה
ולא היה נראה שיהיה שינוי בזמן הקרוב
גם לא חושבת שלמישהו מהם זה הפריע
הוא שונא לו
הוא שונא לו חזרה וזהו
למי אכפת
ואת מי זה מענין
נגיד שאת לא סובלת את השכנה בבנין ממול
ונגיד שגם היא לא
מה יש?
אפשר לחשוב כמה אתן נפגשות
מקסימום ירד לך אחד להגיע לשמחות שלו
ביג דיל
זה אפילו טוב לך
וגם להם
לחמרים מהסיפור שלנו
לא היה אכפת
עד שיום אחד החמור של אחד מהם רבץ תחת משאו
בדיוק כמו שמספרת לנו התורה בפרשת משפטים
אם תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו
אל תתעלם ממנו
עזוב תעזוב עימו
אבל הוא
החמר השני
כמעט
בחר להתעלם
בינגו!
כמה הגיוני שגם החמר שחמורו רבץ
שמח מההתעלמות
לא נעים לגלות שמי שעוזר לך הוא מי שאתה שונא
איך אנחנו רגילות לאמר?
בלי טובות אפשר לחיות
וזה כולה חמור…
אבל לאחר כברת דרך נזכר החמר
שבעצם ישנה הלכה מפורשת בתורה
של עזוב תעזוב עימו
ובגלל ההלכה הזאת
הוא חוזר לחמור של השונא
ועוזר לו לטעון את החמור .
כמובן שהשונא ג"כ מרגיש לא בנח מהענין
וסוף הסיפור שהם נכנסים לפנדק דרכים
אוכלים
שותים
ואוהבים
ואני אקריא מהמדרש כי זה נורא יפה לשמוע
איך הכל מתומצת מדויק בכמה משפטים
אמר רבי אלכסנדרי:
שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה.
רבץ לאחד מהן חמורו.
חברו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו,
אמר, לא כתיב בתורה כי תראה חמור שנאך וגו' עזב תעזב (שמות כג, ה).
מה עשה? חזר וטען ומלוהו.
התחיל מסיח עמו,
עזב קמעא מכאן,
העלה מכאן,
ערק מכאן,
עד שיטען עמו,
נמצאו עושין שלום ביניהם.
וחברו אומר: לא הייתי סבור שהוא שונאי.
ראה היאך רחם עלי
כשראה אותי ואת חמורי בדחק.
מתוך כך, נכנסו לפנדק,
אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה.
הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה.
מה פירוש המשפט האחרון שהוא כותב שם
אכלו ושתו ונתאהבו זה לזה
הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה
מה כוונת המדרש במשפט הזה?
אומרים חזל
בעצם,
בעצם לא היה אמור להיות שלום ביניהם
זה לא היה אכפת להם
זה לא הפריע לאף אחד
השנאה היתה יכולה להימשך לעולמי עד
מי גרם להם שעשו שלום ביניהם?
בשל מה הם הגיעו לידי אהבה ושלום?
הוי אתה כוננת מישרים משפט וצדקה
בזכות משפטי השם ישרים משמחי לב
בזכות שיש לנו תורה
בזכות זה שיש לנו מצוות
על הקטנות שבקטנות
וזה חייב להיות גם הפינאלה של סיפור שלנו
תורה היא לא רק אורות וברקים ועשן כבד
היא לא שירי אהבה וחיבוקים של ספר תורה
תורה היא החיים עצמם
היחס שלי לשכנים המעצבנים
המבט שלי על החברים הלא כל כך חברותיים
הדיבור שלי עם הפקידה הקשוחה
ההתענינות שלי עם הלקוחה המרגיזה
תורה זה עבודה יומיות קשוחה וסיזיפית
עבודה עם עצמנו ומול סביבתנו
עבודה שווה ומתגמלת מאין כמותה
שלושה אנשים עסקו בסיתות אבנים
שאלו את הראשון מה אתה עושה
ענה – אני עוסק בסיתות אבנים
שאלו את השני מה אתה עושה
ענה – אני מתפרנס ומביא לחם הביתה
שאלו את השלישי מה אתה עושה
ענה- אני בונה ארמון
הפרשה שלנו עוסקת בסיתות אנשים
בסיתות לבנים של מצוות
53 לבנים יש בפרשה
53 נדבכים, חלקים קטנים
שעוסקים בחיים הקטנים והיומיומיים
שבת, צדקה, עבד עברי, משפט, חגים, כשרות,דיני עבודה
הכל נראה כל כך טכני
כל כך פשטני
בדיוק כמו האבן הזאת שהסתת מניח לבנה אחרי לבנה
אבל היא מלמדת אותו את העוצמה וההשפעה שיש להם על בנין הבית
כי אם בכוחו של פסוק מהתורה
לגייס בן אדם
לחזור לאחוריו
ולטעון את חמורו של שונאו
חמור. מי שישמע….
הרי בכוחם גם להשכין שלום בתוכינו ממש
לגייס כוחות מול הנפש הבהמית
ולגדול
אז תקיימו מצוות
תקיימו אותם עד לפרטים הקטנים
ואי"ה תבנו בעצמכם ארמון
שבת שלום!
