כח להתחיל מבראשית
את בדיוק היצירה המופלאה של הבריאה
מושלמת עד הפריט האחרון
עד צורת עיני הזבוב ועל דקיקות כנף החגב
את בדיוק היצירה המופלאה של הבריאה
מושלמת עד הפריט האחרון
עד צורת עיני הזבוב ועל דקיקות כנף החגב
כל שנה, כל חודש, כל שבוע, כל פרשה כל פסוק
שאני כותבת זה ממנו
כל הקשבה, כל הנהון, כל אהבה של ווארט של מדרש
זה מסר ממנו זה מכח גבורתו ואהבתו
הפרשה ממנו
הפירוש ממנו
המילים ממנו
השירה ממנו
הרצון לקירבה ממנו
והאהבה הקרובה – גם כן ממנו 🙂
למה צריך שהברכות ישיגו אותי
למה צריך שהם ירדפו אחריי
אני הרי מוכן לאמץ אותן אל חייקי בשמחה ובטוב לבב
אני מוכן לקבל אותן ככה הישר אל בין זרועותיי
מה יש להן לרדוף אחריי?
מישהו בורח מברכות?
מישהו מיכם מרגיש נרדף מהן?
אז יש לי שאלה קשה וקצת לא נעימה
אתם מפחדים מאלול?
יש לכם רעידה פנימית חסרת מנוחה?
אתם מרגישים תזיזיתיים בימים הללו
משהו כמו דגים רועדים?
שזה בעצם מה שצריך היה לקרות…
שכנה דופקת בדלת מבקשת קופסא שלמלפפון חמוץ – בכייף קחי
5 דקות אחכ הילדים שלה דופקים בדלת ומבקשים 2 ביצים בכייף
דקה ורבע אחכ הילד הקטן שלהם דופק ומבקש טיטול – זה כבר לא כל כך בכייף
דיי נו כמה אפשר
וארשתיך לי בצדק ובמשפט – כעת אנחנו בבחינת מאורשים
אי"ה שבוע הבא החתונה הגדולה – חג מתן תורה
ויחד עם בנין בית המקדש
נזכה ל "וארשתיך לי לעולם"
כי אלו הם החיים שלנו
אלו הן הבחירות שלנו
לאחוז בחיים
לראות בטוב
כמו ילד קטן שמחזיק בכפו של אבא גדול
ורואה את אבא בזמן משא ומתן על שטחים ועל סחורות
ושואל אותו – אם ישאר לו כסף לקנות לו סוכריה
אהאה טיפשון קטון של אבא
אנחנו כל כך הרבה פעמים מבקשים איזה אברא כדברא למשאלות שלנו
כל כך הרבה פעמים אנחנו מחפשות את מקל הקסמים שיפתח לנו ארמונות של שפע ושל טוב
ובינתיים ארכה הישועה
ואנחנו עייפים ויגעים בדרך
ולא שמים לב כעבור תקופה
שבעצם
בעצם יש כאן איזה קסם
כי הקב"ה תמיד זוכר אותנו ואוהב אותנו מעצם היותינו בניו
והשכינה תמיד שורה ביננו ובתוכינו מעצם היותנו עמו
לפעמים בקלות בכייף בהנאה עם בית מקדש מפואר
ולפעמים בקושי בכאב ובסבל עם חורבן וגלות
אבל תמיד תמיד הוא כאן לצידנו
באהבה.
אז תפתחו את הלב ותהיו כמו הישראלי היפה
תפתחו את הלב ותהיו חכמי לב בדיוק כמו בצלאל
תפתחו את הלב ותורידו לכם שפע של סעייתא דשמיא מלמעלה
חיבור של 2 חצאים הוא עם אש בעיניים
עם רצון חזק
ועם גיבנות וקריצים לתוספת 🙂
תחשבו לרגע מה היה קורה לו התנא רבי עקיבא היה עובר ליד האבן ולא לומד מכך על חייו. מה עשו אנשים אחרים שעברו ליד האבן הזאת שהתחוררה מהמים? מה היינו עושים אנחנו לו היינו עוברים ליד אבן כזאת?
כָּךְ טוֹב, לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת
לְנַתֵּב מַקְהֵלַת רְגָשׁוֹת
איך חוגגת אישה את עצם היותה? ובמה זכינו (הנשים) בכל חודש יותר מהאנשים
היכן שיש צרעת שם טמונה הרפואה
היכן שטמון הכאב שם טמונה הישועה
היכן שטמון הקושי שם בשורת הגאולה
והיכן שיש בור משם עולה גם האור
מה ניתן אם הידיים ריקות והלב ריקן אף הוא?
אין מה לתת, אם אין קודם קבלה מן האחר.
עברו שישים שנה
והנה אני כאן נושם ובועט וקופץ מבר מצוה אחת למשנה
משמחה אחת לשמחה שניה ושלישית
ואין לי זמן לנשום מרוב שמחות ועומס ב"ה
אז אני מבין את הפירוש קצת אחרת
כי לפעמים אחרי שנים הקב"ה פותח לנו צהר
חלון שנבקע בשמים להראות לנו מה היה מה הוא תכנן
ואיך בדיוק הלך המהלך
אבל כשזה לא קורה
כשאנחנו לא יודעים
אז נישאר בסוד
ונמשיך להאמין
נישאר בחוסר הידעה
ונבטח בו שבטוח זה משהו טוב שמוכן עבורינו
מהי הברכה בויתן ויחזור ויתן?
זה נשמע כמו יתן יקח יתן יקח וכו'
למה צריך לחזור ולתת
אלא יש כאן ברכה ענקית
ויתן, ויחזור ויתן
שבכל עת ובכל שעה יהיה לך עסק עימו
תצטרך תמיד להיות מחובר אליו
לבקש על פרנסתך ממנו
ולהיות דבוקים בו
ותכחש שרה לאמור
מה פירוש ותכחש?
חיה בהכחשה.
גורמת למציאות להיות כחושה, שונה, אחרת.
ובמילים מדוברות שרה היא אופטימית חסרת תקנה
היא מכחשת למידת הדין שנמצאת בבית
היא מכחשת לדיבורי האנשים שלא מוכנים להאמין להבטחת השם
היא מכחשת לקושי וצוחקת עליו
ומכניסה הביתה משב רוח של אמונה
, מי שחושב שהגשם אינו מגיע ממנו יתברך
אלא תלוי ברוחות שמגיעות מקפריסין ובמפות הסינופטיות וכל שאר גורמי תחזית מזג האויר
הוא כפרי נבער, כסיל וטיפש
הוא יודע ב90% איך נוסעת רכבת ללא סוסים
אבל לא מבין בכלל מי הוא הקטר
לא מכיר אותו
לא יודע
ראש השנה הוא נקודת ההתחלה שיושבת על נקודת הקצה של הסוף
ומאפשר לנו להאמין בתהליך שאוסף איתו את שייר העבר, ויוצר לנו מציאות קסומה של הווה (משפט קצת מורכב אההה 🙂 )
מה זה קראתי? קרעתי שערי שמים, התחננתי, יחלתי, ביקשתי קיבלתי קבלות עשיתי הכל כדי שתענה לי
ומה עונה לי הקב"ה
ענני, במרחב קה
הקב"ה ענה לי – שמעי בת שלי
גם במרחב אני נמצא
רגע,
מה רע בשב ואל תעשה
הרי אומרים שהכל מלמעלה
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא"כ מכריזין עליו מלמעלה
אז אני לא אצא לעבודה ולא אברר על השידוך שהוצע לי
מה רע בזה?
הכל טוב
אני זורמת….
הפרסומות טוענות ש"תרגיש חופשי וכמה טבעי שלא תשלוט בעצמך" העיתונות והפסיכולוגיה של הדור האחרון מכילים את החלשים ומאדירים את הקושי לבחור בטוב.
כי באמת הכי קל להתמסכן ולאמר "זה בעלי, "זה הילדים שלי" "זאת חמותי" "ההורים שלי" "סבא שלי" וכו'
הכי קל להתדבק בחידק ה"לא היתה לי ברירה" "ככה גדלתי" ו"זה אני ודיי"
מכירות את התופעה שאת רוחצת כלים ופתאום מגלה שאין מסננת בכיור
אז מה, תמשיכי לרחוץ כלים בלי מסננת?
לא. כולנו רצות לתור אחר המסננת ושמות אותה מהר מהר שלפחות הלכלוכים שעדין נותרו בכיור לא יברחו החוצה
אז גם עכשיו לקראת סוף השנה
נשים את המסננת שלנו שתשמור עלינו לפחות בסוף בעקב
הקב"ה שמח בזה (והיה לשון שמחה הוא)
ומחכה לנו כאן בתחנה האחרונה
רק מי שברור לו מי הבוס מסוגל לקבל את זה ברוח טובה ולהגיע למחרת לעבודה כאילו כלום
הודיה מניעה בנפשנו נימים עדינים ומצטברים של הכרת טובה, חיים שהמתווה שלהם אינו רק "מגיע לי", ועוזרת לנו להיות גמישים יותר בארועי החיים העוברים עלינו.
הנשימות – ממי?
הרגליים ההולכות – ממי?
הילדים – ממי?
קורת הגג – ממי?
אז עוד כמה פקלאות לכאן או לכאן משנים למישהו?
לא תמיד נדע או נבין מה טוב בעיכוב שלפנינו,
בצער שאנו חווים,
בחוזק היד שמלאכי הרחמים לוחצים עלינו|
אבל תמיד נאמין
ברחמים
והוא זה שהמתיק לנו את המים במר
ושהציג לנו נחש להחיותנו.
הוא זה שמסוגל להוציא לנו פרנסה מסלע,
ודירה מאבנים
חתן או כלה מצלע
ובריאות מהנילונים
כל נסיעה וכל חניה, כל המסעות שאנו עוברים בחיים, הכל על פי השם.
כל מסלול חיינו מנווט על פי השם, באהבה.
לפעמים רואים מיד, לפעמים לאחר זמן, ולעיתים המסלול והמסעות לא מובנים בכלל.
הידיעה שהכל על פי השם היא המנחה, המובילה והנותנת כח.
בשבועיים האחרונים אפשר לאמר שקפצנו משמחה לשמחה מעבודה לעבודה ומאירוע לאירוע
ב"ה היו 2 חתונות שבע ברכות עליה לתורה (אופריף בלע"ז 🙂 ) ושמחת אירוסין
כשביניהם מסיבות בת מצוה, מסיבת גמר כיתות סמינריות ומסיבת גמר עם פרויקט בצידו לקורס כתיבה ואומנות שהשתתפתי בו
כשברקע העבודה הביג בוס הילדים והבית שדורשים את שלהם
בעצם צורחים כבר הצילו
עיוורים, כשהם אוכלים, מתקשים לשבוע מהאוכל.
מדוע? כי הם לא רואים את המאכל
שכן לראיה יש כח גדול על תחושת השובע של הבן אדם
חשב לעצמו הנפח: הלו כרטיס ההגרלה, הוא ספק והנה כאן חבילת השטרות בנות המיליון שקל הינן ודאי, אם כך אמכור לרב את כרטיס ההגרלה ואצא ברווח של מיליון שקל.
איננו יכולים לברוח מן הנסיונות
כי לשם כך באנו לעולם
אנחנו יכולים רק לשנות את נקודת המבט עליהם
לבוא עם כלים אחרים לחיים
ולהחליט למצוא בהם מטמונים
(הרב לוינשטין בשם הרב קרלנשטיין)
אח"כ ימשיכו החיים תזרום לנו הדרך
אבל ישאר בה חותם מתוק ובעל ערך
של אהבה רבה מאבא מלכו של עולם
והתרפקות של בן נסיך יהודי ומושלם
בשניה הראשונה פתחתי את הפה כמו דג או יותר נכון כמו ברוז שמחכה לאוכל
ולא הגבתי
כולם אומרים "שבת המלכה" "שבת היא מלזעוק" משמע ששבת נקבה
מצד שני כתוב "רצה והחליצנו ביום השבת הגדול והקדוש הזה…" משמע ששבת הוא זכר
הרי מה הכי משמח אבא?
כשבן או בת באים בקול ואומרים לו "אבא, אני מאושר. תודה רבה".
כי האושר שלך הוא האישור שלי לכך שאני אבא טוב
ובערבות הדדית
נראה את החושך שלהם
נראה אותם שם מעבר להרי החושך שלנו
ונסייע להם
נתפלל עליהם
ונוכיח לכולם
שבני יעקב אנחנו
יהודים רחמנים בני רחמנים
מאמר נפלא לפרשת שמות על ענין הכרת הטוב
הבחירה בין לזרוק אבן למים ששתינו ממנו או לזרוק אוכל לכלבים כהכרת הטוב.
קראו ותחי נפשכם
אנחנו עומדים בתקופה לא פשוטה של סגר
תיכבד העבודה על האנשים והנשים בעיקר 🙂
מחלות, בידודים ובדידות מעיקה
שינויי סדרים בבית, ילדים קצת מטורללים ומרחב מצומצם לנשימה
בואו נפנה לעצמינו פינה אחת שפויה ביום
רָצִיתִי לִבְחֹר
שְׂדֶה פְּרָחִים
לְלֹא קוֹץ וְדַרְדַּר
תְּנוּבַת כֶּרֶם
– שָׂדֶה לְלֹא בָּר.
בואו נדבר עם הקב"ה גם בזמן שרגוע לנו שטוב לנו
בואו נכניס את האחד – יחידו של עולם לחיים הטובים שיש לנו
ובעזרת השם נמשוך ונשפיע על עצמינו השפעות ושפע של חסד ורחמים
אנשים מחפשים ללכת להתברך מהצדיקים, והם לא מבינים שאבא שלהם לא גרוע מלבן. אם הם ילכו לעשות קצת נחת רוח אצל אבא ויבקשו אח"כ ברכה – זה יכול לפעול הרבה יותר.
הם מתקרבים 50 מטר לפני התחנה, וכבר רואים מרחוק את האנשים עומדים בתור לעלות לאוטובוס והאישה שוב שואל "רבי דוד אין לך שקל בארנק לאן אתה הולך?"
אומר לה רבי דוד "אל תדאגי אישתי ישועת השם כהרף עין"
מה עשתה שרה בזה שהיא חיה 127 שנה
מילא היו אומרים ששרה הפרישה 127 זהובים לצדקה
בפרשת השבוע – התורה אומרת ״צור ילדתך תשי ותשכח אל מחולליך״ מדוע הקב״ה ברא לנו שיכחה? ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל לא לשכוח את הקב״ה? משל ונמשל מדהים של המגיד מדובנא! מאת הרב יצחק לסרי שליטא
מצות ביכורים בפרשת כי תבא מלמדת אותנו יסוד גדול בהכרת הטוב ו2 סיפורי ביכורים לקינוח
הקדוש ברוך הוא לא צריך ממך עצות, ומה יקרה אם כן תיתן לו עצות? בואו תקראו סיפור על אמונה תמימה ותבינו מהי אמונה אמיתית בלי עצות ובלי דעות
אם יש לך אבא כל יכול
אתה לא דואג מכלום
הן ד' אלוקיך עימך לא חסרת מאום!!
בפרשת מסעי מוזכרי כל המסעות של עם ישראל. מה העניין לציין אותם לדורות? ומה המשמעות כאשר יש לנו יעד ומטרה להגיע אליהם?
איזו ברכה הפכה לקללה ואיזו קללה הפכה לברכה?
דבר תורה שווה קריאה לפרשת בלק
מאמר מתוק מדבש המיועד לנשים צדקניות שרוצות להיטען בכוחות על מה שהן יכולות ומסוגלות. שווה קריאה!
למה אנחנו סובלים עדין בגלות מהעונש הכבד של "אתם תבכו בכייה לדורות" ועד כמה היה חמור עוון המרגלים שעונשם נמשך עד ימינו אנו?
בואו לגלות איך עובד החישוב של עשיה ששוויה 1500 אחוז יותר
אם נזכור כל יום למנות לפחות חלקיק מכל השפע הטוב
לאמר אבא תודה! ושוב תודה על ימים ללא מכאוב
מסתבר שהייסורים מעצבים אותנו ומרוממים אותנו. זה כמו לעמוד על הר זבל. אנחנו עומדים אמנם על זבל אבל גבוהים יותר ורואים למרחק גדול יותר 🙂
ווארט מדהים ומחזק מר' אלימלך מליזענסק בשם אחיו ר' זושא מאניפולי המדבר על הקשר בין האמונה והביטחון לצינור השפע של האדם.
בימים הללו של ערב פסח ומגפת הקורונה, דווקא כשאין הכל, הבריאות – בספק, והפרנסה קצת דחוקה – התפילה, הבקשה והתחברות להשם, חשובות ונשגבות ביותר.
אין בעבירה זו שום הנאה פיזית, בנא לא נהיה מזה שבע, לא נהיה מזה עשיר ובטח לא בריא
זה לא מביא לנו שמחה לא נחת ולא פרנסה
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. האם אנחנו כן שומעים?? שמעו והסכיתו
מדוע פרשת ויחי נקראת פרשה סתומה?
כיצד יתכן שפרעה הרשע מסכים לשבט לוי להיבטל מעבודה?
ומה באה המילה גם לרבות?
"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי" – לַעֲשׂוֹת קַוִּים". כשאדם מקוה הוא עושה קו מהנקודה שלו אל מקור השפע,
גם כשצר וקשה יש לנו יכולת להביט למעלה ולהודות לבורא עולם. ורק כך נוכל לצאת מגלות לגאולה.
היה הגאון מפניבז' זי"ע תמיד חוזר ואומר בדרשותיו: "הילדים הם העיקר, הדור הצעיר הוא תקוות עתידנו"!
יצחק חופר וחופר וחופר
3 פעמים הוא מנסה ולא מתיאש
האין כאן לימוד עצום עבורינו?
3 פרושים שונים לפסוק אחד – דבר תורה לפרשת ויצא
הקשר נפלא בין פסוק בפרשת חיי שרה לבין הלכות ברכת הגומל על פי הרב מזוז
התורה מקצרת בכל כך הרבה מצוות הנהגות ודינים ומאריכה בסיפורי אלעזר עבד אברהם. מדוע?
השאלה הגדולה אם "לך לך" זה להנאתך ויש כל כך הרבה הבטחות לאברהם בזכות ה"לך לך" – מה הגדולה בנסיון הזה? מדוע זה נספר כעוד נסיון של אברהם אבינו. התשובה המפתיעה כמובן בפנים 🙂
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך – נח שיוצא מן התיבה מבין שרק בכח ההודיה יש קיום לעולם – ומה איתכם?