וַיִּֽהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָֽה:
ורשי כותב:
"כולן שוין לטובה"
והשאלה שלי היא בניסוח של רשי
מה פירוש כולן שווין לטובה
מילא היה כותב
בכולן ראתה את הטוב
בכולן היתה לה אמונה
כולן שווין באמונתה
מה זה כולן שווין לטובה
הרי אם נסתכל על חייה של שרה
אי אפשר להגיד שהם היו שווים לטובה
היו לה חיים מאד קשים
ימים של רעב, של צרתה בביתה, של חסר עמוק בילדים
אז איפה פה נקודת השיווין בטוב?
איפה אני ביחס לאמא?
אלא זאת בדיוק מדרגת הצדקות והיציבות שהיתה בה
והיא עמדה במקום שאנחנו מתקשות להבין איך זה יכול להיות
אבל הניסוח של רשי מדייק אותו כל כך יפה
כולן שווין לטובה
מבחינת שרה היא כל מה שקורה סביבה זה רק תפאורה
כי היא מחוברת כל הזמן מקור הכח והאמונה
בדיוק כמו שתמיד אני אוהבת להדגים במשל התינוק שבידי אימו
שאם תשאלו אותו היכן הוא הוא יגיד בידים של אמא
ולא משנה לו אם הוא באוטובוס או ברחוב או בבית
כי הוא בידיים של אמא
יש רעב בארץ? חטפו אותי? בעלי לא לצידי? הכניסו צרתי לביתי? אני ערירי?
כל זה לא קשור אליי!!
אני הלו מחובר למקור ההשפעה
אני הלו מחובר למקור האהבה
למקור הילודה למקור האמונה
וכל מה שמסביב
ת-פ-א-ו-ר-ה!
מזכיר כל כך את האמרה
כשיש לך אבא עשיר אתה לא דואג לפרנסה,
כשיש לך אבא רופא אתה לא דואג ממחלות,
כשיש לך אבא שדכן אתה לא דואג לזיווג,
כשיש לך אבא בשמיים אתה לא דואג מכלום!!!
חיבור שקט
שרה אימנו היתה תמצית החיבור
תמצית הכח
וכל האמונה שיש לנו היום זה ממנה
ממנה ומאבא אברהם
והשבוע ביתר שאת
הכח הזה נמצא לנו באויר
חמצן של אמונה
נשאף אותו אל תוכינו
ונרגיש שגם אצלינו
משהו רפה
משהו משתווה
הכל היום מסביב כל כך תזזיתי
כולם באים הולכים קונים מביאים משנים רוצים
נופלים קמים נולדים מתחתנים מתים
ואנחנו היום פה כמו אמא שרה
אוחזות איתן
כל אחת ממקומה ואמונתה עד כמה שניתן
מבקשות לגמוע מהכח האמוני שלהם
הנני
יש שיר ששמעתי השבוע
של ישראל אדלר
קוראים לו הנני
הוא שר את זה באידיש אבל יש לו למטה כתוביות עם תרגום בעברית ובאנגלית
הוא מביא שם סיפור
על סביו
וכך הוא מספר:
היה לי סבא שרוב ימיו התגורר בארץ ישראל
ואנחנו במשפחה מאד מחוברים אליו
משתדלים ללכת בדרכיו
למעשה יש כמה בני דודים שעזבו את דרכו
וזה ממש מבייש אותנו וקשה
אבל לעצם הסיפור
הסבא עצמו ג"כ הגיע משפחה מאד קשה
מאד בעיתית ורחוקה מהיהדות
בגיל צעיר הוא ניצל משריפה גדולה
וכל חייו היו רצופי נסיונות
לאחר נישואיו הוא סבל חרפת רעב
ויצא לנדוד לחו"ל עם אישתו
גם הרבה שנים לא היו לו ילדים
ובשלב מסוים הבן היחיד שלו כמעט עבר מן העולם
ובאותה תקופה גם אישתו נפטרה
בקיצור חיים קשים
ששום דבר לא היה שם בשלמות
חוץ מדבר אחד
האמונה
האמונה של סבא בהשם היתה שלמה ומושלמת ועל כל נסיון שבא לו הוא אמר
רבונו של עולם הנני
אני מוכן
וכאן ממשיך הזמר ישראל אדלר ומספר
כל אחד מכאן הכיר את סבא שלי
וכל אחד מכאן הוא נכד של סבא שלי
וכל אחת שקורא אותי כעת הוא צאצא לסבא הגדול הזה
צאצא של אבינו וסבינו אברהם הגדול
ויהי אחר הדברים האלה
והאלוקים ניסה את אברהם
ויאמר אליו אברהם אברהם
ויאמר הנני
הנני
היא אמירה שמהדהדת אותנו החל מפרשת לך לך
עובר בפרשת וירא
ומסתימת כאן בפרשת חיי שרה
הנני
אני מוכן אבא
לעשות רצונך אלוקיי חפצתי
אם נפלתי קמתי
בפרשה שלנו כתוב
ויקם אברהם מעל פני מתו
מה פירוש ויקם
בד"כ נופלים על פני המת
מי קם מכזו טרגדיה?
אבל לא
והרבי מסטריקוב אומר:
אכן אברהם רוח אחרת היתה עמו.
לא נתפעל ולא נשבר כלל, אלא אדרבה
ויקם אברהם – תקומה היתה לו
היינו שלא הרהר על מידותיו של הקב"ה
וכל זאת לגודל אמונת איתן שהיתה נטועה בו.
ללמד אורחות חיים, כי המאמין בהשם
לעולם אינו נשבר ולא יחשך עליו עולמו
וגם בזמנים קשים ביותר עדיין יש בו כח להחזיק מעמד לקום ולהתרומם
ובאמונתו יחיה בכל צרה שלא תבוא,
כי הוא יודע אל נכון שהכל מאיתנו יתברך.
עוגיה לאבא
נחזור ברשותכם לשיר של ישראל אדלר "הנני"
ועל סבא שלו ושלנו אברהם
הוא מספר שם על
שני ילדים בירושלים הרעבה של פעם
שלומדים בחיידר והבטן שלם מקרקרת כמו שרק בטן רעבה יכולה לקרקר
והנה יש סיום בחיידר
והילדים כל אחד מקבל לכבוד זה עוגיה
עוגיה אחת
לכל ילד עוגיה
ויש שם ילד אברהמלה שאחיו הגדול מציע לו לשמור את העוגיה עד שנגיע הביתה
נביא אותה לאבא ואמא שגם הם רעבים
ואברהמילה החמוד מהנהן בראש
ומקבל
אבל אברהמהלה גם רעב
כל החברים שלו בכיתה אכלו את העוגיה
והוא נקרע בין הרצון להביא לאבא עוגיה לבין הרצון לאכול אותה
אז הוא לוקח פירור קטן
ובהפסקה הבאה פירור נוסף
ובכל פעם שהוא נוגע בעוגיה ואוכל ממנה רק קצת
הוא גם זוכר שאבא מחכה לו בבית
והוא רוצה להביא לו עוגיה
ואז מגיע סוף סוף הסוף
ו2 האחים נכנסים הביתה
מוישי האח המבוגר מביא את העוגיה השלמה
ואברהמלה עומד בצד מבויש
יש לו שקית קטנה עם עוגיה מפוררת
אין שם כלום זולת פירורי עוגיות
פירורים שנותרו מעוגיה שלמה שעבד עליה
ואבא לוקח ממנו את העוגיה
מחייך אליו ומחבק אותו ואומר לו
אני אוהב אותך אברהמלה שלי
והילד בוכה
איך אתה אוהב אותי? אני הרי הבאתי לך עוגיה מפוררת
היא לא שלמה
היא אכולה
אני בקושי עמדתי בנסיון
היה לי כל כך קשה
ואבא מהנהן ואומר
ועדיין
אני אוהב אותך כל כך
כי אחיך הגדול אכן הביא עוגיה מפוארת גדולה
עוגיה מושלמת
אבל בעוד הוא חשב אודותיי רק פעם אחת
הכניס את העוגיה לכיס ושכח ממנה
אני רואה כמה פעמים אתה חשבת עלי
בכל פעם שהכנסת רק ביס אחד לפה
חשבת עלי
בכל פעם שליקקת את השפתיים וניסית שלא ללקק את העוגיה
חשבת עלי
בכל פעם שהעוגיה התפוררה ממגע ידיך הקטנות
היה זה סימן שחשבת עליי
מי יכול להכיל את כל הפעמים שרצית לעשות לי נחת רוח?
מי יכול שלא לאהוב ילד כזה?
הנה גם אנחנו
וכמה פעמים אנחנו עומדים בנסיונות?
כמה פעמים ביום אנחנו מלקקים את השפתיים
לא מלקקים נושכים בכח ועומדים בנסיונות החיים?
כמה פעמים אנחנו מנסים בכח
שולחים לאבא שבשמים עוד פירורי עוגיה
עוד נסיון של אמונה
עוד מצווה מחולקת שבורה ולא שלמה
חלקים חלקים
פירורים פירורים
של נסיונות
כוחות שקיבלנו מאבא אברהם
מאמא שרה
אז נכון
לא הכל מושלם
אי אפשר להגיד על חיינו כולן שוים לטובה
יש לנו עוד על מה לעבוד
אבל אנחנו בני אברהם ושרה
צאצאים של הסבא והסבתא הקמאיים הללו
עם הכוחות שהם נתנו לנו
וכמה פעמים שאנחנו נופלים מועדים וקמים שוב
כמה פעמים שאנחנו זוכרים שיש שם אבא למעלה
כמה פעמים
עשרות ומאות פעמים
הכל נספר לנו למעלה
הכל מתקבל שם למעלה
באהבה
ובכל נסיון כזה
אנחנו מכריזים לבורא עולם
הנני
אבא, אנחנו מוכנים
מוכנים לנסיון הבא שלך
ומוכנים גם לגאולה שתבוא בוודאי
הננו!!
