וְנִבְרְכוּ בְךָ

הסיפור של פרשת בלק

בפרשתנו מרכז הפרשה עומד על ההספורים שגדלנו עליהם
קללותיו של בלעם.
בלעם – שהיה לו כוח רב בפיו,
רצה לקלל את ישראל,
אולם בורא עולם מנע זאת ממנו,
ובלית ברירה יצאו מפיו ברכות.

אבל יש עוד רבדים לסיפורים הישנים הללו
ואליהם אני רוצה קצת להיכנס ולהקיף
כדי שנכיר את הפרשה לא רק מהסיפורים

ההבדל בין ברכה לקללה

אז מהי ברכה ומהי קללה ומה ההבדל ביניהם
ברכה משמעותה ריבוי ותוספת
וגם האותיות המרכיבות את המילה "ברך" מבטאות את הרעיון הזה
בי"ת זו האות המכפילה את האות אל"ף, כ"ף זו האות המכפילה את האות יו"ד, ורי"ש מכפילה את האות קו"ף.
כלומר הברכה היא בטבע של להכפיל להוסיף ולתת עוד.

ההיפך מברכה היא כמובן קללה.
קללה היא מלשון קל – משהו קליל, חסר ערך ונטול תוכן.

בעולמינו זכות הברכות ניתנה לאברהם וממשיכי דרכו
שהלו כתוב (בראשית יב, ג).
"וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
כלומר כל העולם שואב ברכה ממך
משום שהוא זה שהכניס לעולם את רעיון הריבוי וההמשכיות,
את הרעיון של חיי הנצח וטיפוח הנשמה.

בלעם היה המקלל.
בלעם הוא האנטיתזה של אברהם
והוא ההיפך המוחלט של תפיסת עולם זו.
בלעם מקלל.
הוא רוצה לצמצם לא רק את בני ישראל, אלא הוא רוצה לצמצם את תפיסת הרעיון האלוקי בעולם.
בלעם ניסה לקלל, אולם יצאו מפיו ברכות,

ברכה שהפכה לקללה וקללה שהפכה לברכה

התלמוד (סנהדרין קה ע"ב) מביא:
"אמר רבי אבא בר כהנא, כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות",
כלומר – אמנם בשעתו הבורא הפך את קללותיו של בלעם לברכה,
אך בהמשך כל "ברכותיו" (במרכאות) חזרו לקללה, חוץ מברכה אחת – הברכה על ריבוי בתי הכנסיות ובתי המדרשות:
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" –
הברכה הזאת נשארה בברכתה ובכל מקום בעולם יש בתי כנסיות ובתי מדרשות הממשיכים את הנחלת תפיסת עולמו של אברהם לעולם כולו.

הציווי לזכור

הנביא מיכה מצוה אותנו בהפטרה שלנו השבוע:
 עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל…
איך זוכרים?
לבני עדות המזרח, יש 10 זכירות לאחר התפילה כלומר 4 זכירות יותר מאיתנו
ושם מוזכרת בקשתו של בלק מבלעם, לקלל את ישראל.
הם אומרים את הפסוק ממיכה ומזכירים את הצווי של הזכירה
"עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'…".

לכן
בני עדות אשכנז, שיש להם רק 6 זכירות ולא 10 כבני עדות המזרח
צריכים להזכיר את זה במקום אחר
היכן?
בנוסח התפילה שלנו  פותחים בכל בוקר, את תפילתנו, בפסוק שאמר אותו בלעם הרשע "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
 ובכך כאמור מתקימת הזכירה שלהם

בתי כנסיות – לשם מה?

אבל יש לזה המשך
בלעם אומנם אמר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אבל באמירה שלו הוא התכוון לקללה. הקב"ה הפך את הדברים שלו לברכה, והפסוק הזה נשאר לנצח.
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל –  הוא התכוון שלא יהיו להם בתי-כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה הפך את זה לברכה – שיהיה להם בתי-כנסיות ובתי מדרשות, וב"ה עד היום, הברכה הזאת מתקיימת – בתי הכנסיות ובתי המדרשות מלאים ב"ה, במתפללים ובלומדים…

נשאלת השאלה:
לשם מה באמת נוצרו בתי כנסיות עד כדי כך שבלעם היה לו חשוב כבר בקללה הראשונה לקלל אותנו?
מה הגדולה שיש בהם?
אי אפשר להתפלל בבית? להישאר צדיקים ביחידות?

ההודיה לבורא עולם היא התכלית והיא הסיבה

כדי להבין את התשובה נראה את דברי הרמב"ן שמסביר לנו למה צריך בתי כנסיות ובתי מדרשות
הרמבן כותב כך:
"וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה,  (כלומר כל המצוות תכליתן להודות להשם וזו גם היתה הכונה של הקב"ה בבואו לברוא את אדם הראשון)
ואין אל עליון חפץ בתחתונים  מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו
(כלומר הקב"ה לא זקוק לנו בתחתונים רק בשביל שנכיר בו ונודה לו)
וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום בו יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם
ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו…"
מדהים!

יוצא איפה, שמטרת בתי הכנסיות ובתי המדרשות, שנתאסף שם, ונגיד לקב"ה תודה רבה שהוא ברא אותנו!

ודוקא לכן  
פותחים בפסוק הזה: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" כדי לומר – בשביל מה "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"? כדי ש- "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ"

ותודה לבורא עולם

אנחנו אומרים להקדוש ברוך הוא:

אני הקטן, שבאתי היום לתפילה,
עשית איתי חסד! שנתת לי אפשרות לבוא לתפילה.
אני מודה לך! ומבקש לומר לך –
תודה רבה שאנחנו חיים, תודה רבה שאנחנו נושמים, תודה רבה שאנחנו לומדים, על הכול תודה רבה!
בתי הכנסיות ובתי המדרשות, הם המקומות שנועדו להוקיר תודה לקב"ה.
בואו לא ניתן לבלעם לנצח ונגיע אליהם מתוך יראת כבוד ורק בשביל לומר תודה!